כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

יועד וולפסטאהל

סבתי מאשה נולדה בעיר קאמין-ק שבפולין ב- 3 במארס 1932. השם מאשה ניתן לה על-שם סבה - משה פלוט. שם הנעורים שלה היה דרייצין; פירושו בגרמנית הוא שלוש-עשרה. בילדותה לא היו מכוניות, והתחבורה הציבורית התנהלה ברכבות ובמרכבות סוסים. הבניינים היו נמוכים, בני שתי קומות לכל היותר. הקשרים עם האחים וההורים היו טובים ובלי מריבות. הם גרו בבית רגיל עם חצר גדולה וחדר לכל אחד. סבתי הייתה הבכורה, והיו לה עוד שני אחים ואחות. שפת האם שלה הייתה אידיש, ובגיל שש היא למדה עברית בבית הספר. סבתי למדה בבית הספר 'התחייה' בכיתות א' ו-ב'. ב-1939 עברה העיירה לידי הרוסים, ושפת ההוראה בבית הספר הוחלפה מעברית לאידיש. הלימודים בבית הספר הופסקו לאחר ההתקפה של גרמניה על ברית-המועצות. סבתי אהבה את כל המקצועות ואת כל המורים. בביתה היו כלים מיוחדים לפסח, כלים שנשמרו אך ורק לחג. לקראת כל פסח נערכו הכנות בבית, והשמחה שררה בין כל בני המשפחה. בפולין חגגה סבתא את החגים בצורה מסורתית.

מ-1941 הייתה סבתי בגטו עם משפחתה. כעבור שנה, ב-1942, התחילו הנאצים "לחסל את הגטו" (בעצם את מי שבתוכו – היהודים) ב"אקציות" (חיסול יהודים במבצעים): פעם רק זקנים או צעירים, פעם רק נשים או גברים, ולפעמים כמה קבוצות ביחד. האוכלוסייה בגטו החלה להצטמצם בהדרגה.

יחס הסביבה ליהודים בפולין היה רע, וחלקם אפילו סייעו לנאצים.

בתוך ביתם שבגטו התקינו קיר כפול, ובזכותו ניצל חלק מהמשפחה מה"אקציות" הגדולות שביצעו הנאצים בגטו זה - גטו קאמין-ק. ביום האחרון של חיסול הגטו ברחה סבתי יחד עם אביה; אִמה ואחיה נשארו בגטו בזמן הבריחה. בעת בריחתם לא ידעו סבתא ואביה כי יום זה היה יום חיסול הגטו.

הם הגיעו ליערות. במשך כשבוע ימים היו ביחד, ולאחר מכן נפרדו (רק מאוחר יותר נודע לה כי הוא נהרג). במשך שנתיים הייתה סבתי ביער ועברה את המלחמה לבדה. בתקופות שונות אימצו אותה אנשים שונים, והיו אנשים שדחו אותה מהם.

את מסעה לישראל עשתה מהעיר רפלובקה, משם לרובנה ומרובנה ללובלין; דרך הונגריה, ברכבות, היא עברה לרומניה. ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עלתה ארצה.

עם בואה ארצה הגיעה לקיבוץ, ובמשך חמש שנים נשארה בו. סבתא הייתה בהרבה קיבוצים: היא הייתה בין מקימי קיבוץ גדות ("קיבוץ הגוברים" של אז); לאחר עזיבת "קיבוץ הגוברים" הלכה ללמוד בסמינר גבעת השלושה; אחרי הסמינר עבדה במעברת כברי. בצבא הייתה סמלת בחיל הים. לאחר שחרורה מהצבא הכירה את סבא. החתונה הייתה בבית-כנסת של הרב מהעיר שסבא רבא (מצד אבא) גר בה.

סבתא אוהבת את הארץ ואוהבת לטייל בשביליה. את העלייה הראשונה לארץ דמיינה סבתא כחלום נהדר שיתגשם בעתיד. השנים הראשונות בארץ היו לא קלות. הדבר שסבתא הכי אהבה בארץ היה הפלמ"ח ולימודיה.

כיום הולכת סבתא לבתי-ספר שונים ומרצה איך שרדה בשואה כילדה קטנה, בת עשר בסך הכול.