Text Size

כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

נחמה ורניק (לבית גרינשטיין)

בסתיו 1945 עזבתי את קובל. יחד עם רחל וינוקור ועם קבוצת יהודים עברנו ללובלין. מלובלין שלחו אותנו לגרמניה. שלמה ורניק, בעלי לעתיד, היה חייל בצבא האדום ובא לבקר את אחותו; כך נפגשנו. הוא ערק מן הצבא האדום בלובלין, ויחד עם קבוצה של פרטיזנים נשלחנו מלובלין למחנה פרנוולד בגרמניה. תמיד הייתי עם קבוצה של אנשים. משם העבירו אותנו אנשי "הבריחה" לרג'יו אמיליה שבאיטליה. שלמה היה בקרמונה ואני הייתי ברג'יו אמיליה. שלמה בא לביקור, פגשתי אותו וביוני 1946 התחתנו ברג'יו אמיליה. הינדה קוז'ושניק דאגה לחתונה. עלינו לאניית המעפילים 'כ"ג יורדי הסירה' באוגוסט-ספטמבר 1946 והפלגנו לארץ-ישראל. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונלקחנו לקפריסין.

הדוד אייזיק שלח לנו לקפריסין שני פונט (שתי לירות). בקפריסין נערכה הגרלה מי יֵצא לארץ. האנגלים נתנו חמישים סרטיפיקטים [=רישיונות עלייה] בלבד. החליטו לתת אותם לזוגות נשואים. שנינו זכינו בהגרלה ועלינו על אנייה. היו לנו שתי מיטות. אני ישנתי למעלה, על הסיפון. היה צפוף מאוד, והאנשים ישנו בשבע קומות של ערסלים. בינואר 1947 הגענו למחנה מעבר בקרית-שמואל. אחר כך עברנו לראשון-לציון. מזכיר מועצת הפועלים, חברו של בעלי, דאג לו לעבודה. האחות של בעלי שלחה לנו ניירות כדי שניסע לארצות-הברית, אבל הוא רצה להישאר בארץ. בעלי שלמה עבד בקואופרטיב של נגרות ושמו "תרזה". אחר כך הוא עבד בעבודה משרדית. הפעלנו מזנון בקולנוע, ואני פתחתי חנות מכולת.

בדצמבר 1947 נולד בננו הבכור אברהם, על-שם סבי. ב-1953 נולד בננו השני, אריק. אברהם עובד בתחום המחשבים ואריק הוא מהנדס מכונות. מהבן הבכור יש לי שלושה נכדים – אמיר, חגית ויעל; שלושתם סיימו את לימודיהם לתואר שני בערבית. לאריק יש שתי בנות – טלי ושירי. אנחנו גרים מאז בבית שבנינו בשיכון מפ"ם. הם לא רצו לקבל את שלמה בעלי, יליד רטנה, אך לבסוף הבינו שהיה ב'השומר הצעיר'. בעלי היה מפ"מניק, והיום שינה את דעתו.