Text Size

כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

חיה נעמי מליק ז"ל

ב-1944 השתחררנו ויצאנו מהיערות. הגענו לעיירה קטנה ושמה רפלובקה. היינו בה ארבעה חודשים. משם עברנו לעיר רובנה, ובה נמצאנו במשך שלושה חודשים. בִּתי יהודית (ראה לעיל) התחתנה ברובנה עם סנדר לנדא. הבת השנייה אף היא התחתנה. משם הלכנו לעיר למברג [לבוב], ובה שהינו במשך שנה. משם יצאנו לעיר קרקוב שבפולין, ונשארנו בה במשך שלושה חודשים. נודע לנו כי יש ארגונים שיעבירו אותנו לגרמניה. נרשמנו כדי שנוכל לעבור. יצאנו לקטוביץ', ומשם לצ'כוסלובקיה - לפראג ולברטיסלבה. סבלנו שם, ואחר כך המשכנו לוינה ולוולס שבאוסטריה. בוולס ילדה בִּתי יהודית את בִּתה הבכורה. יהודית חלתה מאוד בעקבות הלידה ונשארה בבית החולים במשך חודשיים. בכל יום הלכתי לבית החולים. אחר כך הארגון העביר אותנו ללינץ שבאוסטריה, למחנה ושמו וינדרמיכל. בווינדרמיכל היה לנו טוב, גרנו בשני חדרים ושהינו שם במשך שמונה חודשים.

התחלתי לחפש את אחיי שנמצאו באמריקה. במחנה שלנו היה רב, ואני ביקשתי ממנו לעזור לי למצוא את אחיי. הרבי מצא את אחיי בעיר מילווקי שבוויסקונסין. האחים החלו לכתוב אליי מכתבים. הם שלחו את המסמכים הנדרשים, ובתוך זמן קצר נסענו לארצות-הברית. אני מודה לאלוהים שמצבה של בתי יהודית הוא טוב, יש להם עסק, הם מתפרנסים יפה, יש להם בית יפה וארבעה ילדים. אני מודה לאלוהים שיש לי כסף למחייתי.

בימי חיי סבלתי צרות גדולות. כיום עדיין אין בי שמחה. אני מקווה כי אלוהים ייתן לי שמחה, אושר ונחת מבנותיי ששרדו את הרדיפות של היטלר. אני מבקשת בריאות טובה לשתי בנותיי ולחתניי. יש לי שבעה נכדים, ארבעה מהם באמריקה ושלושה בישראל, והם גורמים לי אושר רב.