Text Size

כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

אלקה פוקס (לבית קורזש)

באביב 1944 שוחרר האזור על ידי הצבא האדום. חליתי ואושפזתי בבית החולים הצבאי שבעיר רובנה. קבוצה של יהודים יוצאי יחידת קרוק נשארה להתגורר בעיר רובנה.

ברובנה התארגן גוף שמטרתו הייתה להעביר יהודים מאזור רוסיה לרומניה דרך צ'רנוביץ'. שני בחורים, יעקב צביבל וזאב אוורוך, נשלחו לצ'רנוביץ' כדי להכין מעבר ל"בריחה". הייתי אז חברתו של יעקב צביבל, ולכן הצטרפתי אליהם. היה לי אישור מעבר כפרטיזנית. בצ'רנוביץ' הייתה קבוצה של עשרה אנשים שעסקה ב"בריחה", ובראשה עמד יעקב צביבל.

בעיר גר רופא יהודי; בסופו של דבר הוא הסגיר אותנו לידי השלטון הסובייטי, ושני האחים צביבל נעצרו . הייתי עם שתי בחורות, והצלחנו להתחמק מהשוטרים. כולנו הצלחנו לברוח לבית שקבענו אותו מראש כמקום מפגש, למעט שלמה צביבל שנתפס. לאחר שהִכּו אותו קשות, הביאו אותו לדירה שנמצאנו בה ועצרו את כולנו. לאחר זמן קצר הועמדנו לדין בפני בית משפט סובייטי באשמת הברחת הגבול. עלינו, הבחורות, נגזרו שלוש שנות מאסר. יעקב צביבל וד"ר אמרנט נידונו לעשר שנות מאסר עם עבודת פרך. הדבר נודע לאנשי "הבריחה", והם פעלו לשחרורם. בחורה ושמה סילביה הגיעה למקום. היא יצרה קשר עם התובע, ובעזרת שלמונים הצליחה לשחרר את כל הבחורות לאחר שנה וחצי במאסר. נשארתי בצ'רנוביץ' עם הגברת אמרנט כדי להמשיך ולטפל בשחרור הגברים. כפרטיזנים לשעבר פתחנו קיוסק, וכך יכולנו לשלוח אוכל לבחורים - כל עוד הם נמצאו בבית הסוהר שבצ'רנוביץ'. אחר כך הם נשלחו לגולאג [מחנה עבודת כפייה] במזרח הרחוק, והצלחנו להחזיר אותם לצ'רנוביץ' לערעור שהגשנו על גזר הדין.

יעקב שוחרר, ונאמר לו כי בתוך יממה עליו לעזוב את צ'רנוביץ'. אני עוד נשארתי בצ'רנוביץ' למשך תקופה קצרה, ואחר כך עברתי את הגבול לרומניה. משם עברנו בעזרת "הבריחה" לאיטליה דרך אוסטריה. באיטליה הכרתי את בעלי לעתיד אלכסנדר פוקס, חייל לשעבר בצבא האדום. בפברואר 1948 עלינו ארצה באניית מעפילים, מצוידים בסרטיפיקטים [רשיונות עלייה שניתנו על ידי הבריטים]. זמן קצר שהינו בחדרה, ולאחר מכן עברנו לגור בקיבוץ רמת דוד יחד עם חברים שהכרנו בעבר. שהינו ברמת דוד כשלוש וחצי שנים. בִּתנו הבכורה בתיה נולדה שם.

עזבנו את רמת דוד ועברנו לגור בקרית טבעון. בעלי עבד במפעל 'סולתם', ואני עבדתי ב"קדם צבאי" כחובשת. שם גם נולדה בִּתנו חוה. בעלי נפטר ב-1974. ב-1980 עברתי לגור בתל-אביב ופגשתי ידיד מהעבר. בתי הגדולה בתיה נשואה לרונן אלוני, והם מתגוררים בטבעון. יש להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. הבת השנייה חוה נשואה ליגאל רצון, ולהם שלושה ילדים - שתי בנות ובן. הם מתגוררים ביישוב גן נר (מעלה הגלבוע). בסופי השבוע אני מתארחת אצל אחת מבנותיי. באמצע השבוע אני מתגוררת בתל-אביב.