Text Size

עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

יום שלישי 18.8.42 - "חבל על כל רגע!"

צירל, בתו של הרב פרלין ז"ל, ביקרה אצלנו כמעט מדי יום ומֵימְרָה [אמרה, פתגם] אחת שגורה בפיה: "אין מה לחכות למחר! מי שרק יכול – עליו להציל את עצמו ולברוח!" וכך ראיתי שגבל הוא לא היחידי שדוגל בסיסמה זו, והבנתי שאין לי לבוא בטענה לאנשים הסבורים שעליהם להציל את חייהם מבלי להתחשב בשום מניע. הפסקתי, אם כן, לדון אנשים כאלה לכף חובה, אם כי אני, לכשעצמי, נהגתי אחרת. לשאלתי את צירל "לאן אפשר לברוח?", הייתה עונה: "לאן שניתן!". היא סיפרה לי שבתוכניתה לעזוב את המקום כארית עם תעודות אריות. עליה לעזוב את העיר עד שבת – ולא תאבד את עצמה לדעת. "לא אלך למוות מרצוני הטוב – צריך להתנגד, צריך להיאבק ברוצחים ולא ללכת ככבשים לשחיטה. צריך לשרוף את כל הרכוש ולברוח, חבל על כל רגע!"

קטגוריה: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד