Text Size

עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

יום רביעי 12.8.42

בוקר. הוכרז על ביצוע איזו שהיא עבודה לפי התנדבות. כששים יהודים התנדבו. עליהם היה להקים גדר בתוך הגטו על מנת להקטינו. הגדר הזאת הייתה על יד ביתנו ממש. בינתיים נתפסו לייבל מאליק, אשתו וילדו; מאיר פלדמן ואשתו, יוסף קרוין ועוד. את כולם הוליכו לבור וירו בהם.

ביקשתי את מנהל העבודה שירשה לי ללכת העירה להביא משהו. לאמיתו של דבר רציתי לגשת אל הפולנייה פיאסצקה ולהגיד ליענקל, בן אחותי, שלא יעז עוד לצאת ממחבואו שבעליית הגג בביתו של מוטיל סטלמאך לשעבר. הלכתי עם יונה ווסרמאן. ואם כי השמש הייתה במלוא עוצמתה, חשכה לנו הדרך. הגויים הסתכלו בנו כעל בריות שלא מעלמא הדין [שלא מהעולם הזה]. הם צחקו לנו והתבדחו על חשבוננו. מיכל'קה הפאראגוואי (היגר פעם לפאראגוואי ואחרי כן חזר למולדת), פנה אלי בחיוך מרושע: "העודך חי? או שחזרת מהעולם ההוא? ואולי קמת לתחייה?" התעלמתי מדבריו ולא הגבתי עליהם והלכתי עם ווסרמאן לכיוון הבית, בו התחבא בן אחותי. שוחחתי עם ווסרמאן בקול רם, כדי שישמע אותי ממחבואו. כאילו סיפרתי לבן לוויתי מי נשאר מהמשפחה בחיים וביקשתיו להצטייד בסבלנות. טרם הגיע הזמן להתגלות. אחרי שמילאתי את תפקידי חזרתי למגרש העבודה קצת רגוע.

קטגוריה: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד