Text Size

עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

קרני אור באפלה

בת הדודה מוולקה-ש, מייטה, תמיד דאגה לנו. כמו כן נעזרנו הרבה במטבח היודנראט, שהיה בחצרנו. בעגלת היודנראט היו מביאים את הקמח (על מנת לחלק 100 גר' לחם ליום לנפש). אף פעם לא בדקו את כמות הקמח בעגלה, ומי שהיה לו זהב יכול היה תמורתו להשיג קמח; במיוחד אצל ברינצביטש אפשר היה לקנות דגן. את הדגן היו מביאים ממחסנו לטחנה, ומשם למאפייה. וסתם יהודים שקנו בשבילם נהנו מהשירותים הטובים האלה. פעמים אחדות קנו גם בשבילי, ועד היום אינני יודע מי שילם עבורי.

בעל טחנת הקמח איגנאץ זמינקובסקי, שלח לי 25 ק"ג קמח כמתנה. הייתי ידידו הטוב של אחיו לוקש והוא נהג לבקרני לפני שהוקם הגטו עם ככר לחם או מצרכי אוכל אחרים והיה מחייה אותי ונפשות ביתי. קשה לתאר מה הייתה בשבילנו ככר לחם, וכשאני נזכר ב"חסידי אומות העולם", אינני מוצא די מילים להביע לידיד הזה מעל דפי זכרונותיי את הוקרתי. מבין היהודים תמך בי במיוחד, ללא ליאות, יעקב יצחק קלורמן. הוא נתן לי 50 ק"ג קמח וכך היו לי ביחד עם ה-25 ק"ג של ז'מקובסקי 75 ק"ג. אשתי אופה כל יום לחם ואנו שבעים. אחרי ימים אחדים גילתה לי אשתי סוד - תם ונגמר הלחם בבית.

קטגוריה: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד