Text Size

עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

התארגנות ללחימה פרטיזנית

במגרש הבנייה עבדו כל מיני בעלי מקצוע וביניהם גם נפחים. הם היו חותכים את פסי הרכבת ומשתמשים בהם לבנייה. כנפחים עבדו שני האחים צביבל מפנייבנו – ישעיהו ושלמה צביבל. אמם גרה בביתנו בגטו עם בנה ישעיהו, שקראוהו שייקה. הוא היה בחור נחמד. עבדתי איתו יחד בשנת 1940 בהובלת בהמות. חיבבתיהו מאוד. מדי פעם הייתי ניגש אליו וחוטף איתו שיחה וגם שואלו "מתי יכין עבורי ברזלים למעשה הבטון שלי". מפיו נודעו לי כמה דברים שהשתיקה יפה להם.

שייקה קיבל פעם מהמהנדס קולש אישור לנסוע או ללכת לכפרים שבסביבה לחפש קורות ברזל, שהיו צריכות להימצא שם לרוב עוד מתקופת מלחמת העולם הראשונה. גם אני סברתי שזהו רעיון טוב ויקל עלינו בהרבה בביצוע העבודה. קולש השתכנע בצדקת דברינו. אם נשיג את קורות הברזל האלה לא נצטרך לצקת קונסטרוקציות וחגורות בטון לחלונות.

שייקה הלך והביא עמו קורות אחדות. הוא חזר על מעשהו, בהסכמת המהנדס, כמה פעמים. מעשהו זה עורר חשדות ונמצאו אנשים שהתחילו לחשוד בו שבחיפושיו אחרי הקורות הוא גם מחפש קשרים עם הפרטיזנים. אומנם היעדרו בעבודה לא היה כל כך מורגש. אחיו יעקב, שהיה צעיר ממנו בשנתיים, והיה בחור חזק ובריא, מילא היטב את מקומו. השומר חודז'ינסקי כלל וכלל לא התמצא בעבודה זו ולא היה משנה לו אם עובדים שלושה או ארבעה נפחים. העיקר – נשמעת הלמות הפטישים – וזהו הסימן המובהק שהעבודה מתקדמת.

כל מעשיו של שייקה היו ידועים לי. יעצתי לו להיזהר וגם הבהרתי לו מפני מי עליו להישמר. פרט לקשרים של שייקה עם הפרטיזנים היו בעיר בחורים אחדים שמדי פעם היו נעלמים מהגטו ואחרי זמן-מה חוזרים. העשרה היו: יוסל'ה סגל, דב (דרוג) עמית, ישראלק'ה בורשטיין, יצחק טויזנר, איצקה פלדמן, יוסף קופרשמידט, שלושת האחים צביבל ואבא קלורמן. הם היו שבים עם כל העובדים החוזרים לגטו אחרי העבודה. הם נכנסו לשורותינו, מתערבבים בנו, כשבפיהם תמיד תירוצים מוכנים לכל שואל; פעם עבדו במקום פלוני, ופעם במקום אלמוני.

ידעתי גם על ישיבות סודיות שקיים יו"ר היודנראט, שמאי מייסטל עם הפרטיזנים. הישיבות נערכו בביתנו, במקום שפעם היה המטבח. זה היה בית ריק. "יודעי הסוד" היו מתכנסים בחדר צדדי לפנות ערב. כניסתם ויציאתם הייתה בתכלית הזהירות מפאת "עינא בישא" [עין הרע]. התקנתי יציאה מהתקרה דרך המטבח. בחוץ עמדו על המשמר בחורים נאמנים שהעיפו עין על כל הסביבה. בצורה כזאת יכלו "אנשי הסוד" לשבת בפנים בשקט ולדבר בגלוי על תוכניותיהם. בביתנו התקיים גם מדי פעם מניין. אני הייתי בין המעטים שידעו על כל המתרחש. וכדי לא לעורר שום חשד צריך היה לעבוד כרגיל בנאמנות ובמסירות.

הגביטקומיסאר היה מרוצה מעבודתנו, ובמיוחד היה שבע רצון ממני. בניתי לו אח בדירתו, ויוקרתי בעיניו ובעיני המהנדס עלתה, וכך יכולתי לשמור על קבוצתי, בה נכללו גם יקיריי וזקנים אחדים. ארגנתי את העבודה כך שגם הזקנים וגם הנשים יכלו להשתלב בה יפה. הנשים הכינו חצץ לעשיית החגורות לבניין הגדול. מלט היה לנו לרוב מהמלאי הרב מימי הסובייטים, שהובא לכאן עוד בשנת 1941. עבודות בנייה ויציקה לא חסרו לנו. פעם אנו בבניית בתים ופעם בבניית בורות שופכין או בכל עבודת יציקה אחרת. אבל בכל המקרים השתדלנו תמיד להתקין בכל מקום מחבוא לשעת חירום.

הגביטסקומיסאר עבר כבר לגור בביתו, ולאה קימל עבדה אצלו כטבחית וכעובדת נקיון. יום אחד, אחרי הצהריים התחיל הטלפון של הקומיסאר לצלצל. היא נגשה לטלפון והרימה את השפופרת. הסתבר, שמדברים ממשרד העבודה. בעירנו היו ארבעה משרדים ראשיים: משרד הגביטסקומיסאר, המשטרה של הס"ס עם המייסטר-המפקד ברגר בראש, משרד העבודה ולאנדפיררשאפט. משרד העבודה השתכן בביתו של צוקרמן לשעבר, בקומה השנייה. גרמני אחד, עובד משרד העבודה, ראה מבעד החלון במשקפת ברחוב ווליה או יותר נכון ברחוב ליובישוב, 2 ק"מ ממרכז העיר, צנחן צונח. הצנחן מילא את תפקידו והספיק להסתלק בשלום. הגויים ראו בן אדם הולך בכיוון היער.

אחרי כן נודעו לנו גם פרטים נוספים. ביער חיכו לו שני פרטיזנים, בחורים מעירנו. גם שמאי מייסטל עמד להפגש עמם ביער. שמאי היה אדם ישר מאוד, מהימן מאוד ורציני ביותר. הוא רצה לדעת בדיוק מה קרה והחליט לבדוק באופן אישי את העניין. כיו"ר היודנראט הותר לו להתהלך כמעט באופן חופשי ביום ובלילה. לפנות ערב הלך שמאי לכיוון בית החרושת ללבנים. במקרים כגון אלה, היה יוצא ל"טיוליו הסודיים" וחוזר לגטו לא דרך השער אלא דרך פרצה חבויה, שנמצאה על יד ביתם של מאיר דקטר ופייבל טרמה. היו שם שני לוחות דבוקים ללא מסמרים, מותאמים ומותקנים באופן אומנותי להפליא, שלא יכלו לעורר כל חשד. יודעי הסוד המעטים היו מזיזים את הלוחות ונכנסים דרך הפתח הפתוח. שמאי אמנם נפגש עם החבר'ה ביער, והתייעץ איתם כיצד להציל את מי שמסוגל לברוח על ידי בריחה ליער ווטלה-נוויר. אבל קודם כל צריך להבריח ליער מקלטי רדיו, נשק, תרופות וכו'.

קטגוריה: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד