Text Size

יישובים במרחב

פנייבנו Pniewno

עיירה בנפת קאמין-ק, על הגבול שבין ביצות פולסיה לבין יערות ווהלין, במרחק של 23 קילומטרים מקאמין-ק ו-20 קילומטרים מלוביישוב. העיירה הייתה מרכז ל-15 כפרים שנמצאו ברדיוס של כעשרה קילומטרים ממנה. מדי שבוע נערך בפנייבנו יום שוק, הכפריים הביאו את תוצרתם למכירה וקנו מצרכים חיוניים בחנויות שכולן היו בבעלות יהודים. היישוב היהודי הקטן בפנייבנו נוסד כנראה בשנות הארבעים של המאה ה-19.

עד למלחמת העולם הראשונה התגוררו במקום כמה עשרות משפחות יהודיות. במלחמת האזרחים (1917–1920) נשרפו כמה מן הכפרים שבסביבה, והיהודים שישבו בהם עברו לפנייבנו. ב-1920 השתוללו בסביבה כנופיות הבלחובצים ורצחו שמונה יהודים בפנייבנו, וזאת למרות קבוצת ההגנה העצמית שפעלה שם. ב-1921 היו במקום 143 יהודים, ועד ל-1941 גדל מספרם ל-650 איש. יעקב (אליושה) צביבל, יליד העיירה ולוחם בתנועה הפרטיזנית הסובייטית, תיאר את דיוקן העיירה בשנים שקדמו לשואה: "...בסך הכל חיו בעיירה זו כמאה משפחות יהודיות ולרשותן שני בתי כנסת, בהם שירתו בקודש רב אחד ושני שוחטים. בית ספר עברי 'תרבות' ו"חדר" הקנו לילדי ישראל, בני פניבנו, חינוך יהודי וידיעת השפה העברית, וזאת אחר לימוד חובה בבית הספר הממלכתי המקומי. המורים בבית הספר 'תרבות' היו חדורים רוח ההשכלה והציונות וכך גם חינכו את תלמידיהם. בעיירה הקטנה פעלו ושגשגו מועדונים וקינים של תנועות נוער ציוניות מכל גוני הקשת – 'החלוץ הצעיר', 'השומר הצעיר' ו'בית"ר'.

...מצבם הכלכלי של בני עיירתנו היה מעט טוב יותר בהשוואה ליהודי עיירות באזורים אחרים, וזה הודות לקרבתן של האחוזות שבבעלות משפחות האצולה הפולנית. בעלי מלאכה ורוכלים היו נודדים בימות החול על פני הכפרים, מתקנים כלים ומוכרים ממרכולתם ולקראת שבת חוזרים לעיירה לקדש את שבת המלכה במחיצת בני המשפחה.

קשר הדוק קיימו בני עיירתנו עם עיר המחוז הסמוכה קאמין-ק, שהייתה מרכז תרבותי ציוני ליהודי הסביבה. חברי תנועות הנוער בני עיירתנו היו נוסעים לעתים מזומנות אל "המרכז" בקושירסק כדי להצטייד בחומר קריאה והדרכה לצורך פעילותם החינוכית בקרב ילדי פניבנו. הבוגרים יותר היו יוצאים להכשרה שבמקום כדי להכין עצמם לעלייה ארצה. דרך קושירסק הגיעו אלינו ידיעות וחדשות מעודכנות על המתרחש בעולם היהודי. אפשר לומר שהקהילה שלנו הייתה מתקדמת יחסית לרמה התרבותית בעיירות אחרות בסדר גודל כשלנו. אולי תרם לכך מצבם הכלכלי המעט טוב יותר של בני העיירה, אולי מיקומה הגיאוגרפי על צומת דרכים ונהרות. מכל מקום בליבותינו, שרידי הקהילה הקטנטונת, שמורים אך ורק זכרונות חמים ונעימים ממקום הולדתנו..." .

חינוך, תרבות ונוער

הילדים היהודים בעיירה הלכו לבית הספר הפולני בבוקר, ובשעות הצהריים הלכו ל"חדר". בני הנוער בפנייבנו הקימו שתי ספריות, בעברית ובאידיש. נרכשו הספרים החדישים ביותר בעברית, באידיש ובפולנית. הספרייה התקיימה הודות לתשלום החודשי של הקוראים. מורים לעברית לימדו בשעות אחר-הצהריים לפי תכנית הלימודים של בתי הספר 'תרבות'. על אף העוני ששרר בפנייבנו עשתה כל משפחה את מֵרב המאמצים ללמד את ילדיה ב"חדר", וזאת כדי שהם יֵדעו עברית ויתחנכו ברוח יהודית.

במקום פעלו סניפים של 'החלוץ' ושל 'החלוץ הצעיר'. באולם 'החלוץ הצעיר' היה תלוי עיתון קיר גדל ממדים, ובו היו סקירות על אודות האירועים בעולם הגדול, מאורעות בתנועה הציונית, רשימה מפורטת של תורמי 'הקרן הקיימת לישראל' ו'קרן היסוד', טורים הומוריסטיים וכן הלאה. מדי ליל שבת נערכה שיחה כללית. נערכו קורסים בעברית, החניכים אספו תרומות לקרנות והתושבים תרמו ברצון. מדי פעם בא שליח ממרכז 'החלוץ הצעיר' שבוורשה, ונערכה לכבודו אספה חגיגית; באספה הוחלט מי יֵצא לכינוס, למושבה, לסמינריון או להכשרה. הפעילות הספורטיבית במקום כללה קבוצת כדורעף וקבוצת אתלטיקה קלה. נערכו טיולים, ובשבתות נפגשו החניכים עם חברי סניפים אחרים מהסביבה לבילוי משותף ליד הנהר סטוחוד. החברים הראשונים מתנועות 'החלוץ' ו'החלוץ הצעיר' יצאו להכשרה ב-1932 ועלו לארץ-ישראל. גלי היציאה להכשרה גברו ב-1936 וב-1937 ונמשכו עד לפרוץ המלחמה ב-1939.