Text Size

אביש קלורמן ז"ל

נולדתי בקאמין-ק וחייתי בה ארבעים שנה. במלחמת העולם הראשונה גויסתי לצבא הרוסי. גיליתי עניין בחיי הצבא, ומשום כך היו חיי בצבא הרוסי קלים הרבה יותר מאשר אלה של בחורי העיירה האחרים שגם הם גויסו. אחרי שלושים ימי שירות בצבא קיבלתי אפילו "סרט" והייתי למדריכם של אחרים. כשנה אחרי גיוסי העזתי להגיב על דיבוריו הגסים של הסגן, קצין אשר ללא סיבה כלשהי גידף בחור יהודי. כעונש על חוצפתי נשלחתי לחזית ורבצתי בחפירות ארבע-עשר חודשים. לאחר מכן הגבירו הגרמנים את התקפותיהם, הצבא הרוסי נסוג לרוסיה התיכונה ואני אִתו. לשם הגיעה אלינו הידיעה על פרוץ המהפכה. כעבור זמן קצר עברה כל הפלוגה שלנו לשורות הצבא האדום. כיהודים רבים אחרים האמנתי שהשלטון הסובייטי יפתור את הבעיה היהודית, ויהודים יוכלו לחיות בחירות ובשלווה. אך תקוותיי נכזבו בעת שהייתי עד למעשי רצח המוניים, לפרעות, לשוד ולביזה שבוצעו על ידי חיילי הצבא האדום.

השתחררתי מהצבא וחזרתי לקאמין-ק. בעיירה שלטו אז הגרמנים, ומחצית מהאוכלוסייה היהודית סבלה חרפת רעב. הגרמנים חילקו חצי כיכר לחם למשפחה. היהודים היו מכבסים שקים ותופרים מהם בגדים ללבשם; לולא זאת היו נשארים ללא כסות לעורם. רובם התהלכו יחפים. אותי ואת משה פלוט העמידו פעם לנקות את המחראות של המפקדה הגרמנית. ראיתי בזה ביזיון והתנגדתי לעשות את העבודה. כעונש על התנגדותי שמו אותי במאסר, ושוחררתי רק בעקבות התערבותם של יהודים שהיו בעלי קשרים עם הגרמנים. בלחץ הצבא האדום והמורדים הפולנים החלו הגרמנים במנוסה. ניצלתי את מצב הבהלה של הגרמנים; יחד עם כמה יהודים שידעו להשתמש בנשק הוצאנו מהם מספר מכונות ירייה.