Text Size

עדויות שונות

דב ויסמן

נולדתי בקאמין-ק ב-21 בדצמבר 1927. כמחצית מן התושבים בעיר היו יהודים. היהודים עסקו בדרך כלל במלאכות שונות ובהן חייטות וסנדלרות וכן במסחר. הם סחרו בבקר ובעצים. מרבית הבתים בעיירה, הן של יהודים והן של האחרים, היו בתים נמוכים מעץ. מעט בניינים היו גבוהים וחדישים יותר. הכבישים היו רעועים ומסביב לעיר גרו איכרים. בבתים לא היו מים זורמים והיו שואבי מים שמכרו מים לפרנסתם מעגלות שנסעו ברחובות.נחל ושמו ציר חצה את העיר ואנחנו שחינו בו במקום ללכת לבית הספר. בעיירה היו שני בתי ספר עממיים: בית ספר עברי ושמו "התחייה" שבו אני למדתי ובית ספר פולני שהיה משותף ליהודים ולפולנים.

 

רוב היהודים בעיר היו ציונים והשתייכו לתנועות בית"ר, "השומר הצעיר" ואחרות שאינן זכורות לי. אבי, יוסף ויסמן, נולד בעיר אוזירן שבין קובל ולוצק, למד בבית ספר רוסי וידע קרוא וכתוב ברוסית, פולנית ואידיש. הגענו לקאמין-ק בערך בשנים 1915 – 1916. סבי, פסח אהרון ויסמן, בן למשפחת רבנים נודעת בעיר חֵלם, היה רב בעיר אוזירן והוא נשלח לשמש כרב בקאמין-ק. הוא נפטר ממחלת הסרטן. אשתו, סבתי, נרצחה בשנת 1919, על ידי הבלחובצים שעברו דרך העיירה.

אימי בריינדל לבית וסרמן (משפחה וותיקה וידועה בעיר) נולדה בקאמין-ק בשנת 1904 למשפחה ענפה. הוריה מאיר וחנה וסרמן (נפטרה בשנת 1932) והילדים: אימי בריינדל, אסתר, בתיה, רוזה ויונה (בן). רק יונה שרד איתנו וכל היתר נרצחו על ידי הנאצים בשנת 1942. בעיירה הייתה גם משפחת דוד הרשל ויסמן, דודי מצד אבי. שם אשתו היה פרידה ושמות הילדים שלום ומירֶל. אף הם נרצחו בשנת 1942.

בזמן לימודיי בבית הספר העברי "התחייה" הייתי שייך לחוג "בני יהודה" והיינו חייבים לדבר עברית בלבד. עד שנת 1939 היו בבית הספר שש כיתות בלבד. בבית הספר למדו עברית, פולנית, חשבון, תנ"ך ותורה. מקצועות אלו נלמדו בשפה העברית. מצבנו הכלכלי היה טוב מאוד. היו בבעלותנו יערות ובית חרושת לעצים.