Text Size

העיירה בבניינה - מן הזריחה עד השקיעה

הרפובליקה הפולנית השנייה והפוגרום בקאמין-ק

תקומתה מחדש של פולין עוררה תקוות שנכזבו במהרה. כבר מתחילת דרכה של פולין החדשה האנטישמיות קמה לתחייה, והשנאה ליהודים גברה. ההלרצ'יקים, חייליו של יוזף הלר - קצין פולני ממוצא גרמני - התעללו ביהודים, תלשו זקָנים והכניסו בשר חזיר בכוח לפיותיהם של זקֵנים. הבלחובצים, אנשיו של בולק בלחוביץ' - גנרל רוסי שהצטרף לפולנים - פרעו גם הם ביהודים ורצחו בהם באכזריות. בנוסף לכך הייתה אז אינפלציה איומה, והשכר איבד את ערכו עוד לפני שניתן היה לעשות בו שימוש. שטרות בשלל סוגים וצבעים היו בידי האוכלוסייה, אולם רק לזהב ולדולרים היה ערך ממשי. ב-1920 פרצה מלחמה בין פולין לבין רוסיה הבולשביקית.

בסוף ספטמבר 1920 פרצה לקאמין-ק כנופייה של 500 בלחובצים, אך אנשי ההגנה העצמית ויחידה של הצבא האדום הצליחו להניסה. גם ניסיון נוסף של הבלחובצים נכשל; אך כעבור שלושה חדשים, לאחר נסיגת הצבא האדום, נכנסה כנופייה שלהם לעיירה. אנשיה ערכו פוגרום ורצחו 120 מיהודי קאמין-ק ועשרות מיהודי הכפרים. הפורעים של בלחוביץ' היו תחת פיקודו של הקצין דרסקי; אִמרתו המפורסמת של קצין זה הייתה: "אני מוכרח לאכול כבד של יהודי".

הכומר החביא בביתו יותר ממאה יהודים. הוא לבש את בגדי כהונתו, ענד צלב גדול ואמר לפורעים שיוכלו להיכנס רק על גופתו. הפולני ז'מינקובסקי החביא בביתו כמאה אנשים, ולא נתן לרוצחים להיכנס לביתו. חמישים יהודים שרוכזו בביתו של מוטל קטן ניצלו בדרך נס, וזאת מכיוון שאביו, אליה החייט, סיפר לקצינים כי גם מוטל הוא חייט טוב; אחד הקצינים נזף ברוצחים ואסר עליהם להמשיך ברצח .

הנרצחים נקברו בקבר אחים בבית הקברות של העיירה. בין הנרצחים היו יצחק וולף, מלמד הגמרא; יהושע פלוט; ישראל קמינסקי; לייזר צוקרמן; שלום קרש; ישראל קימל; האחים פנחס ומנדל מליק; פסח וואטון ואביל קטן ,שניהם היו חייטים-שותפים; דוִד - בנו של יעקב יצחק קלורמן, אשתו - שהייתה בהיריון וּבִתם בת ה-12; עוזר אייזנברג, בִּתו דינצ'יה ואחד מדודיה. לאחר הרצח עזבו רבים מן היהודים את העיירה בגלל המצב הביטחוני הרעוע.

לאחר שנתייצב השלטון הפולני חזרו רוב יהודי קאמין-ק לעיירה, ואליהם הצטרפו חלק מיהודי הכפרים שבסביבה. הם עשו כך כי היישוב נקבע לבירת נפה ולמושב של קהילה (סטרוסטה). לעיירה לא היה מעמד של יישוב עירוני והשלטון המקומי היה בידי מועצה מקומית (גמינה), מועצה שהיו בה רק שני נציגים יהודים מתוך 25 חברים. לכן נכשלו בדרך כלל המאמצים לקבל הקצבות למוסדות יהודיים, למעט סכום של מאתיים זהובים בשנה שניתן לבית הספר העברי; ב-1937 בוטלה גם תמיכה זו.

לקהילת קאמין-ק היו כפופים היהודים ביישובים לוביישוב, פנייבנו, גלושא רבא וגלושא זוטא, וכן יהודים מן הכפרים שבסביבה. בבחירות להנהלת הקהילה, הנהלה שמנתה תשעה חברים, נבחרו בשנים 1927 ו-1931 חמישה נציגים מקאמין-ק. שלושה מהם ייצגו רשימות דתיות (חסידי טריסק וקוברין), ושניים היו נציגים של איגודים כלכליים (בעלי-מלאכה וסוחרים). בבחירות שנערכו ב-1936 נבחרו שבעה נציגים מקאמין-ק; חמישה מהם באו מרשימת ארץ-ישראל העובדת.

רוב יהודי קאמין-ק עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. רבים היו בעלי-מלאכה או רוכלים, והם סבבו בכפרים בימות השבוע עם כלי מלאכתם. הפעילות הכלכלית נסתייעה בשני מוסדות כספיים, קופת גמ"ח (גמילות חסדים) ובנק עממי-קואופרטיבי. קופת הגמ"ח נוסדה לפני מלחמת העולם הראשונה, חידשה את פעולתה עם סיום המלחמה ונוהלה בידי איגוד בעלי המלאכה. הבנק העממי-קואופרטיבי נוסד באמצע שנות העשרים ביוזמת איגוד הסוחרים ובתמיכת ארגון הג'וינט. שני מוסדות אלה נאבקו קשות במחסור בהון.

יהודי ארצות-הברית החישו עזרה ליהודים בפולין, ועזרה זו הורגשה גם בעיירה. שליחי ועדות שונות הגיעו וביקשו את רשימות הנרצחים. ילדים יתומים נשלחו לארצות-הברית, וכן הגיעו כספים לעזרה עבור האלמנות ולהוצאות הדרך של הנוסעים לארצות-הברית. אלו שיצאו מהעיירות חיכו זמן רב בוורשה, בתנאים קשים ביותר, עד לקבלת אשרת הכניסה הנכספת לארצות-הברית. לפעמים נמשכה ההמתנה לאשרה שנה ויותר.