Text Size

יישובים במרחב

לוביישוב Lubieszow

העיירה בעת מלחמת העולם השנייה

ב-28 ביוני 1941 נסוג הממשל הסובייטי. כחודש הייתה העיירה ללא שלטון. כנופיות של לאומנים אוקראינים (ז'לנובצי, כלומר ירוקים) ניסו לערוך פוגרום בעיירה, אך נהדפו בידי קבוצת הגנה עצמית יהודית שהתארגנה במהירות ונסתייעה במשמר אזרחי מקומי. בקרבות שנערכו בין הצדדים היו פצועים. הכנופיות האוקראיניות רצחו 27 יהודים בכפר הסמוך לובייז' ושדדו רכוש רב של יהודים כפריים. ב-26 ביולי 1941 נכנסה לעיירה יחידה מן החטיבה הראשונה של פרשי ה-ס"ס, חטיבה שפעלה במסגרת "מבצע ביצות הפריפט" ל"טיהור" האזור משרידי יחידות צבא סובייטיות. היהודים התלוננו נגד שלושה מראשי הכנופייה האוקראינית, והללו נתפסו והוצאו להורג. במקביל נאסרו חמישים יהודים (על פי מקור פולני - מאה) לפי רשימות של הממשל האוקראיני המקומי, וביניהם היו גם הרב ונכבדים אחרים. הגרמנים האשימו אותם כי הם קומוניסטים או פעילים סובייטים, והוציאו להורג את רובם. הרצח התבצע כנראה ב-1 באוגוסט 1941. אנשי ה-ס"ס הטילו על היהודים תשלום כופר בסך 10,000 רובל, ודרשו לספק להם חפצים שונים (שמיכות, סדינים, כרים ועוד).

ב-1 בספטמבר 1941 הוטלה חובת עבודת כפייה על כל היהודים בני ה-16 ומעלה. קבוצת צעירים בת 24 אנשים נשלחה לתקן גשר בקרבת הכפר לובייז' ונרצחה לאחר תום העבודה. ב-27 בספטמבר נתמנה יודנראט בן שישה חברים והוקמה משטרה יהודית. נערך מפקד והיהודים חולקו לשתי קבוצות: בעלי-מקצוע וחסרי מקצוע. ב-5 בינואר 1942 הוצאו להורג 48 נשים וילדים; היו אלו בני משפחה של האנשים אשר התחמקו מיציאה לעבודה בקאמין-ק. ב-15 בינואר 1942 נצטוו כולם להתרכז בכמה רחובות. ב-31 בינואר 1942 הוצאו להורג 12 נשים ו-36 ילדים . ב-1 בפברואר 1942 שוב הוטל תשלום כופר בסך 20,000 רובל.

בראשית יוני 1942 נסגרו יהודי לוביישוב בגטו. הגטו הוקף בגדר של קרשים בגובה שני מטרים, ובראשה נמתח תיל דוקרני. בימים הראשונים של אוגוסט 1942 הובאו לגטו כל יהודי הכפרים שבסביבה, ובהם גם יהודים מפנייבנו .

בשעות אחר הצהריים של ה-9 באוגוסט 1942 (כ"ו באב תש"ב) הגיעו מקאמין-ק שלושים אנשי גסטפו, שישים שוטרים אוקראינים והגביטסקומיסר. בלילה הם כיתרו את הגטו ושמרו היטב שאיש לא יֵצא מהגטו. היהודים בתוכו כבר ידעו כי גורלם נחרץ. ב-10 באוגוסט 1942, בארבע לפנות בוקר, הוציאו אנשי הגסטפו והשוטרים האוקראינים את היהודים מבתיהם והִכּו אותם באלות גומי. היהודים רוכזו בכיכר שלפני מקום מושבו של היודנראט. הילדים הופרדו מהנשים, והן נצטוו לשכב על הקרקע. הגרמנים רצחו ביריות את כל מי שהיה במגרש. הילדים נרצחו בבית הכנסת לאחר שהורו להם לפשוט את בגדיהם. המבוגרים הצטוו לחפור בורות, ואחר כך ירו בהם. אלו שנותרו בחיים הצטוו לזרוק את כל גוויות המתים לבורות, ואחר כך לכסותם בחול. הם אולצו לחפש זהב וכסף בבגדי הנרצחים .

80 בעלי-מלאכה ומשפחותיהם הושארו בחיים ושוכנו במחנה שכלל את בית הכנסת הגדול שבעיירה. ב-2 בנובמבר באו הגרמנים כדי לחסל את הנותרים. בלילה כותר המחנה. למחרת הובאו היהודים לבית הכנסת, הופשטו מבגדיהם והגביטסקומיסר קרא באוזניהם את כתב האשמה. רופא שיניים יהודי מוורשה, מכהנדלר שמו, זינק מבין השורות, תקף בתער את הגביטסקומיסר מיכאליס, חתך את גרונו ופצעו קשה. בתגובה לכך ירו הגרמנים לתוך הריכוז היהודי בבית הכנסת, ואלו שניסו לברוח נרצחו בחצר. שבועות לאחר מכן עוד נמשך המצוד אחרי יהודים מתחבאים .