כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

ספר יזכור

בדומה לקהילות אחרות החליט הארגון על הוצאתו לאור "...של ספר יזכור, אשר יכיל את הערכים ההיסטוריים, התרבותיים והחברתיים של עיירתנו, ואשר יספר לדורות הצעירים, הבאים אחרינו, ליורשינו הרוחניים, מעט מזכרונותיהם של ההורים ושל הדורות שקדמו; יספר מה עבר עליהם בחייהם, על עבודתם הפורייה, ופעולותיהם התרבותיות למען הקהילה היהודית והחיים החברתיים בכללם..." . חברי הוועד אספו חומר רב ומגוון על תולדות היהודים בעיירה מימי פרעות ת"ח ות"ט (1648–1649) ועד לפרעות במאה ה-20 מידי הקוזאקים הרוסים, איכרי אוקראינה והכנופייה של בלחוביץ', לשרפות שפרצו לעתים קרובות במקום ולרצח יהודי העיירה בשואה. הוועד שאף לתעד ולהנציח את חיי החברה, ההשכלה וההתעוררות הציונית בעיירה בין שתי מלחמות העולם, ואת גורל היהודים בעיירה במלחמת העולם השנייה - ובכלל זה ריכוזם בגטו, הרצח ההמוני, הלחימה ביערות בשורות הפרטיזנים וסבלותיהם של אלו שניצלו בכל מיני דרכים.

לשם ריכוז החומר לספר והפקתו התארגנו יוצאי קאמין-ק בישראל, ארצות-הברית וארגנטינה. ואלה היו החברים בוועד הספר והמערכת: מישראל - יעקב פלוט, פישל לייזרוק, אביש קלורמן, ברוך מלמד, אברהם ביבר, דב עמית, אליעזר שפירא, יצחק אורמלנד, יעקב גולדשטיין, יהודה קוטלר, מנדל חזן, שושנה פרצ'יק ובת-שבע רבינר; מארצות-הברית - בנימין אייבל ודוד קימל; מארגנטינה - מרדכי זפרן והניה צ'ינוביץ'.

הספר מכיל חומר רב-ערך וכולל זיכרונות של הניצולים בעברית ובאידיש. הספר מכיל כאלף עמודים, כרבע מהם בעברית והשאר באידיש. בסופו של הספר כתבו העורכים: "...אנחנו, שארית הפלטה, שנותרנו בחיים מקהילת קאמין-קושירסקי והסביבה והנמצאים במדינת ישראל, הגשמנו את תקוותם של קדושינו שנקרעו מאתנו. אנו בעצמנו וגם ילדינו ממשיכים את קיומם. בספר זיכרון זה הנצחנו במידת האפשר את הקהילות היהודיות על דמויותיהן ואישיהן של קאמין-קושירסקי, לוביישוב, פניבנו, גלושא רבתא, גלושא זוטא ועוד הרבה ישובים קטנים יותר שהיו קשורים עם קהילת קאמין-קושירסקי. הכנסנו גם את שמות רוב הקדושים (לפי הרשימות שמסרו לנו הקרובים).

אך בזאת לא תם הדבר. חובה קדושה מוטלת עלינו לזכור את יום כ"ז באב - היום הנורא והאיום, כשאלפים מיקירינו זעקו חסרי אונים מכאב ומייסורים עד לב השמים והנשמות הקדושות והטהורות עזבו את גופותיהן המעונים - כיום הזיכרון לאובדנם.

מדי שנה בשנה אנו חייבים להתאסף ולהתייחד עם זכרם. כמו כן אנו צריכים להשתדל להביא לאסיפת הזיכרון את ילדינו. כדי שגם הם ידעו ויזכרו לשמור על יום כ"ז באב כיום זיכרון והתייחדות עם אלה שנעקרו מאתנו. בכך נגשים את בקשתם האחרונה שלא לשכוח אותם..." .