כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

הבאת עצמות משפחת קלורמן לקבר ישראל

משפחת קלורמן הייתה מן המשפחות הוותיקות והמבוססות בעיירה קאמין-ק. האח הבכור, יעקב יצחק קלורמן ז"ל, עסק במסחר, היה גבאי ראשי בבית הכנסת של חסידות טריסק ונודע כאדם נדיב ו"נותן בסתר". בזמן הכיבוש הנאצי הוא היה בין חברי היודנראט, ועזר ככל יכולתו לנצרכים ולנזקקים. בנו, למה קלורמן, עלה ארצה כחלוץ ב-1923 ונפל בקרבות מלחמת השחרור (רְאוּ עליו בפרק לזכרם). האח השני לבית קלורמן, אביש ז"ל, נסע ב-1939 ליריד הבינלאומי בארצות-הברית ו"נתקע" שם עם פרוץ המלחמה. אשתו ושלושת ילדיו נרצחו בגטו קובל. אביש עלה ארצה לאחר המלחמה ותרם להנצחת העיירה. הוא היה פעיל בעיקר בהוצאת ספר ה'יזכור' שיצא לאור ב-1965.

האח השלישי, דוד קלורמן ז"ל, היה שותף עם אחיו אביש בעסקי שיווק סיטונאי ונחשב לאחד האנשים החשובים בבית הכנסת של חסידי סטפין. הוא נישא למנוחה לבית פלוט, ולזוג נולדו שישה ילדים: שמואל אבא, גולדה, למל, מאשה, יהושע וצבי. שמואל אבא, הבן הבכור, היה מראשוני היוצאים ליערות כדי להצטרף לפרטיזנים. יחד עם שלושת האחים לבית צביבל ועם צעירים נוספים הוא יצא מהגטו בקיץ 1942 במסגרת קבוצה שפעלה באופן עצמאי. לקבוצה הצטרפו יהודים נוספים, והיא חברה ליחידת הפרטיזנים של קרוק (כמפורט לעיל). שמואל אבא סיכם עם אביו כי ביום חיסול הגטו תברח המשפחה לכפר הסמוך; שם ימצאו מחסה אצל איוון, איכר גוי וידיד המשפחה, ואחר כך יבוא הבן לקחת אותם ליער. למחרת חיסול הגטו הגיע אבא קלורמן כפרטיזן לבית האיכר. האיכר אמר לו כי הם נרצחו ביום הקודם על ידי המיליציה האוקראינית.

עד ליום מותו היה אבא שרוי בספק שמא היה זה "הידיד", איוון, אשר רצח את בני משפחתו. האיכר אף הצביע על תלולית עפר בחצרו ואמר כי "זהו הקבר", וכי במקום זה הוטמנו גופות הוריו של אבא, אחותו בת העשר, שני אחיו בני החמש והשבע, הדודה ובנה בן השמונה. ב-1944 חלה אבא ואושפז. הוא אף איבד את הכרתו. לאחר התאוששותו הוא סיפר כי " ...לפתע נגלתה אימי בחלום, ואמרה לי: "לא די שנהרגנו, למה עוד עוברים עגלות וסוסים על הקבר שלנו?!..." . אבא יצא לכפר, ושם הובילה אותו אשתו של איוון למקום שונה מתלולית העפר שבחצר האיכר; היא טענה כי שם נמצא הקבר. ואכן, במקום עברו סוסים ועגלות. אבא תקע יתד במקום הקבר בתקווה כי יוכל אי פעם לשוב אליו.

לאחר שחרורו מהפרטיזנים הצטרף אבא לפעילי תנועת "הבריחה" ופעל במסגרת האצ"ל באירופה. הוא השתקע בארצות-הברית וחיכה להזדמנות נאותה לחזור למקום הקבר. עם הפרסטרויקה של שנות התשעים ניתן היה לחזור למקום. מתוך רצון לאתר את הקברים של בני משפחותיהם ואת קברי אנשי העיירה יצאו אבא ז"ל ואשתו זיסל תבדל"א באוגוסט 1990 עם קבוצה של ניצולי העיירה לביקור בה. אבא המשיך בחיפושיו, ובעזרתו של ישיש אחד אותר קבר האחים של משפחת קלורמן-דרייצין. הקבר נפתח ונמצאו בו שבע גולגלות, מהן שלוש של מבוגרים וארבע של ילדים. נמצאו גם השיניים התותבות של האם מנוחה, וכן חלק מהיתד שתקע אבא במקום ב-1944. כל השרידים הוכנסו לארגז והועברו לקבר האחים של יהודי קאמין-ק שבבית העלמין בעיירה.

במאי 1991 יצאו שוב אבא ז"ל וזיסל תבדל"א לקאמין-ק יחד עם אברהם ביבר; מטרתם הייתה לאסוף את העצמות ולהעלותן לקבורה בארץ. ב-21 במאי 1991 (ח' בסיוון תשנ"א), בטקס מרגש ומרשים, הובאו קדושי משפחת קלורמן-דרייצין למנוחת עולמים בבית העלמין שבקרית-שאול . בלוויה נכחו רבה הראשי של תל-אביב-יפו הרב ישראל לאו, היושב-ראש דאז של הכנסת דב שילנסקי, ידידים וחברים, בני המשפחה ויוצאי העיירה. ב-17 בדצמבר 1991 (י' בטבת תשנ"ב) נערך טקס גילוי המצבה על קברם. המצבה תוכננה על ידי נכדתה של פראדל דרייצין ז"ל, לימור. המצבה הוקדשה גם לזכרם של קדושי קאמין-ק והסביבה שנרצחו בשואה, וכן לזכר הלוחמים היהודים באזור שנפלו בקרב במלחמתם נגד הנאצים ועוזריהם.