כעוף החול - תחייה, זכרון והנצחה

יואל הדס (איידעס)

לאחר תלאות מרובות שנמשכו כמה חודשים, הגעתי עם יהודה קוטלר לעיר קויבישב ברוסיה התיכונה. בעיר זו גר דודי מצד אימי שהגיע לשם במלחמת העולם הראשונה. הם קיבלו אותנו באהבה אך הדלות הייתה גדולה עקב המלחמה. יהודה החליט לנסוע לצ'יליבינסק ולעבוד במכרות הפחם. לא יכולתי להשאר אצל הדוד, כי קויבישב הפכה לעיר בירה של ברה"מ במקומה של מוסקבה שהגרמנים צרו עליה.

נגשתי למשרד האוצר ולהפתעתי התקבלתי מיד לעבודה בתנאי שאצא לפריפריה. קיבלתי הפנייה ולמחרת נסעתי לעיירה לעבודה. עבדתי שם כשנה וחצי, עד שקיבלתי צו גיוס. למזלי, בגלל שקצינים וחיילים אוקראינים רבים מסרו עצמם לידי הגרמנים, ניתנה הוראה שלא לגייס אותם לצבא, אלא למנהל הרכבות. מכיוון שנולדתי באוקראינה המערבית, חל עלי הצו. עד תום המלחמה עבדתי במערך הרכבות, בתחילה כפועל ואחר כך כפקיד.

בגמר המלחמה קיבלתי חופש כדי לנסוע "הבייתה" ולברר מה עלה בגורלה של משפחתי. למרות שכבר נודע לי מבת דודתי מייטע אורמלנד, שהייתה בפרטיזנים, על גודל הטרגדיה, נסעתי ומהעיר קובל עברתי לפולין. מלודג' נשלחתי לקיבוץ בקרקוב וכעבור תקופה קצרה הועברתי לוולבז'יך כדי לעבוד ב"בריחה".

חליתי קשות ולאחר אושפזתי כמה חודשים ובטיפולה המסור של חברת הקיבוץ המקומי-הבראתי. חברת הקיבוץ היא היום אישתי ושמה רחל מבית מנדלהולץ. אחרי ההבראה מוניתי למה שאז נקרא מדריך הקיבוץ.

כעבור זמן לא רב, הקיבוץ עבר לאוסטריה ולאחר תשעה חדשים, בלילה חורפי, חצינו את האלפים לאיטליה. באיטליה נולד בננו הראשון. לא יכולנו להמשיך באותה עת לארץ-ישראל. נשארנו באיטליה ארבע שנים ועלינו לארץ בשנת 1950.

הגענו למעברת בנימינה. כעבור כשבועיים התחלתי לעבוד כמנהל חשבונות ראשי ולאחר מכן כמנהל אדמיניסטרטיבי בכפר הנוער מאיר שפיה.את השפה העברית ידעתי מהבית. לאחר כרבע מאה, עזבנו את הכפר ועברנו לגור בחיפה. שם עבדתי קרוב לעשרים שנה בתיאטרון העירוני כמנהל אדמיניסטרטיבי.

כשיצאתי לפנסיה, בנינו במשותף עם הבת והמשפחה, בית בזיכרון יעקב, בה אנו גרים עכשיו. במשפחה המורחבת שני בנים ובת, אקדמאים במשרות מכובדות, ותשעה נכדים.

הוריי, אחי ואחותי התגוררו אצל קרובי משפחה בגטו בקאמין-ק ונרצחו ביחד עם יתר היהודים. שבעת הבנים ממשפחת הרשל איידעס מרטנה הגרו לפני המלחמה לארגנטינה ורק הבת הקטנה נספתה. הבנים אינם כבר בין החיים, אבל מספר לא קטן של נכדים עלו לארץ והתערו בה היטב. אחד מהם, שמואל הדס, כיהן כשגריר הראשון של מדינת ישראל בספרד ואחר כך כשגריר בותיקן.