פנחס אורמלנד

גדודו של קרפוס

הגיעה אלינו השמועה שבא גדוד פרטיזנים פולנים והם היו בכפר קרמנו. היה להם נשק, שקיבלו מהגרמנים להתגונן בפני האוקראינים. הגרמנים חששו מהשאיפות הלאומניות של האוקראינים והסיתו את הפולנים נגד האוקראינים ולהפך, לפי השיטה הפרד ומשול. הם ארגנו משטרה שלהם להגן על הכפר. אחרי שמונה חודשים של פעולה במקום החליטו 58 המשפחות הפולניות על נשקן לעבור ליערות נוויר וכך הם גם הגיעו לקולוניה של הפולנים.

הלכתי עם שותפי יעקב קטן אליהם לשאלם אולי נחוצים להם חוטבי עצים ושואבי מים לשרתם. ביניהם הכרנו גם ידידים אחדים. הם קיבלונו יפה וקודם כל נתנו לנו לאכול ארוחת צהריים טובה. מפקדם היה בחור נחמד מאוד ושמו קרפוס . הוא דאג לכולם כאב מסור וטוב. הוא חילק קמח בין הפולנים בתנאי שיחזירו לחם באותו משקל. הוא שאלני אם גם אני מוכן לקבל עלי עבודה זו. כמובן שהסכמתי. הוא הביא לי שק קמח והשליכו על יד ביתה של הזקנה אקסניה, הבית הראשון מהיער. ביקשתי את רשותה של הזקנה לאפות לחם בתנורה. היא הסכימה, אבל התנור היה טעון תיקונים יסודיים. מיד ביצעתי את התיקונים והכשרתיו לאפייה. אפיתי את הלחם במשך כל היממה, 24 שעות. המפקד היה מרוצה ממני מאוד. נתנו "תוצרת" טובה ומהירה יותר מכולם.

פעם אחת גנבה הזקנה שלוש כיכרות לחם במשקל חמישה עשר קילוגרמים. מצבה היה קשה כי כלתה הייתה מרגלת כפולה לפולנים ולאוקראינים. קרפוס בא בעגלה עם מאזניים לשקול את הלחם ולקחת אותו. אשתי יצאה לקראתו וסיפרה לו, כמובן בפולנית, על הגנבה. כשבתיה התחילה לדבר איתו על הבית של אקסניה, נבהל קרפוס, בחשבו שאורבת לו סכנה, כי כבר שמע קצת על אודות הבית הזה. כשנודע לו עניין הקמח, נרגע בעצמו והרגיע את בתיה והתחיל לצחוק. עבורו זהו הפסד של מה בכך. ובאמת אחרי שעה קלה הביא על חשבון זה שק קמח בלי משקל ולקח את הלחם שנאפה.

קרפוס הביא לנו גם בגדים מדי פעם. אשתי אמרה עליו "זהו לא פולני – זהו מלאך!" וכשהיה צריך לעזוב את הסביבה נפרד מאיתנו בלבביות רבה והביא לנו שק קמח ומלח. יוקל הצטרף אליו והלך עם גדודו. אחרי כן נודע לנו שקרפוס זה היה יהודי שהצליח להינצל וברח מגטו לובומל עם אשתו כאָרִיים.