עדויות

אברהם ביבר

אברהם ביברבאביב 1943 פסקו הרציחות והרדיפות של יהודים על ידי הפרטיזנים מיחידת 'סובורוב', ויהודים יכלו לנוע ולעבוד אצל האיכרים בנוויר. גרמנים כבר לא הופיעו יותר באזור. מר טרנוגורסקי העביר אותי לכפר נעוויר וכך נודע לאחותי על קיומי. בהשתדלותה קיבלו אותי ליחידת הפרטיזנים, על אף שלא היה ברשותי נשק. האוטריאד שלי השתייך לאוגדת סובורוב והיה חלק מהבריגדה (חטיבה) על-שם מולוטוב; היינו שם שנים-עשר יהודים יוצאי קאמין-ק וקוברין מתוך כמאתיים איש באוטריאד כולו. שיבצו אותי ליחידת המשק; מוניתי לאחראי על שישה סוסים רתומים לעגלות, ואלו היו תמיד בכוננות לאפשרות שמא המחנה יותקף או היחידה תעזוב את המקום.

ביחידה היה גם רופא כירורג יהודי ושמו הוטניק. הוא הוברח מבית החולים בקאמין-ק כחודשיים לאחר חיסול הגטו ורצח היהודים. היה זה רופא עם נשמה יהודית, והוא עודד אותנו להמשיך לחיות. עם השחרור באביב 1944 הוא קיבל דרגת סגן אלוף ומונה למפקד בית-חולים צבאי ליד החזית. גורלו לא ידוע לי.

לאחר השחרור חזרתי לקאמין-ק ומוניתי למחסנאי ראשי של הדגנים שנמסרו כמס לממשלה. בינואר 1945 עברתי לפינסק, שם נמצאה אחותי שרה ז"ל. בעיר התארגנה קבוצה של יהודים יוצאי יחידות פרטיזניות וניצולי שואה אחרים.