יהודים נקמה !

השיבה לקאמין-ק וליישובים שבסביבתה

אזור קאמין-ק שוחרר במארס-אפריל 1944. הפרטיזנים יצאו מהיערות ועברו לצִדה השני של החזית. הם הגיעו לאזור דומברוביצה, ושם פורקו יחידות הפרטיזנים. כל אחד קיבל צו התייצבות. רוב הפרטיזנים, ובהם היהודים, נשלחו לחזית. יהודים תחת חסותם של הפרטיזנים באזורים שבשליטתם עברו אל החזית, ואף הם גויסו לצבא האדום. למרבה הצער רובם נפלו בקרבות בהמשך המלחמה. בין הנופלים היו שמאי מייסטל, אביגדור זסק, חיים-לייב סוקול וחיים קרוין.

לאחר שחרור קאמין-ק ב-16 באפריל 1944 הגיעו אליה כ-30 ניצולים. השאר גויסו לצבא או עברו לקובל ולפינסק . הניצולים השבים מצאו בעיירה רחובות שוממים ובתים הרוסים שהדלתות והחלונות נעקרו מהם. בתי הכנסת חוללו ונהרסו. לעתים פלשו השכנים לבתים של יהודים. כך אירע למשה פלטיאלי (פלוט) ששב לאחר המלחמה לגלושא רבתא בתפקיד חשוב. ראש המועצה ויתר הנכבדים הביעו כלפי חוץ את התפעלותם ואת שמחתם על שנותר שריד ליהודים, ועוד מישהו בתפקיד אחראי וחשוב. כל אחד מהם סיפר כיצד עזר ליהודים במצרכי מזון והביע את צערו. לדעתו של פלוט האמת הייתה הפוכה, והם נהנו מאוד מהרכוש שנגזל מהיהודים. הוא גילה כי רק הקירות נותרו מבית הכנסת בגלושא רבתא, וגללי סוסים ובקר היו פזורים בו. בבית אמו התגוררה עתה משרתת לשעבר, משרתת שהייתה אהובתו של ראש כנופייה אוקראיני אשר נהרג בידי הגרמנים. אביו נרצח בפרעות 1920 בידי הבלחובצים, ואמו מילאה גם את תפקיד האב. הזכרונות הציפו אותו והוא חש כי בית זה אינו ביתו עוד. הבית היהודי הפך לבית נוצרי .