יהודים נקמה !

קבוצת דרוג-לרמן-סטריר

הקבוצה הראשונה מבין שלוש הקבוצות שהתארגנו בקאמין-ק כללה בין שאר חבריה את דב עמית (דרוג), דוד לרמן ומוטל סטריר. מוטל סטריר הכיר היטב את הסביבה, ידע את השפה האוקראינית על בוריה ומראהו החיצוני היה "ארי". הוא הביא עמו אקדח ומלאי גדול של כדורים. סטריר ודרוג תכננו לצאת ליער כדי לבדוק את הדרך וליצור קשר עם איכר שהיה ידוע כמתנגד לשלטון הנאצי, אולם כפי שתואר לעיל לא הצליח סטריר לעזוב את משפחתו באותו הלילה. כשבוע לאחר מכן יצאו ליער שנים עשר מחברי הקבוצה. דוד לרמן הלך בראש. כמו כן הצטרף אליהם מקומי, ולעתים הוא הביא להם מזון מן הכפר. הקבוצה מצאה לעצמה מסתור בביצות. ברשותם היו אקדח, רובה קצוץ-קנה ושני רימוני-יד.

לאחר כעשרה ימים ביער הוחלט כי יוסל'ה סגל ודב דרוג יחזרו לגטו כדי לדעת מה עלה בגורל היהודים, וכן כדי להשיג נשק ולהביא ליער אנשים נוספים. בעיקר היה אמור יוסל'ה להביא את הרדיו שהוחבא בשדה, ודרוג היה אמור להשיג נשק. סגל היה ידוע כבעל ידי-זהב והוא תיקן כמה אקדחים מקולקלים .

לימים נפרדו דרכיהם של דב דרוג ויוסל'ה סגל. באחד המקרים הלך יוסל'ה לגטו לבדו, כי המפקד לא התיר לדרוג ללכת אתו. עם שובו ליער לא מצא את דרוג; הלה נשלח עם קבוצת פרטיזנים למקום אחר. השניים לא נפגשו עוד. לימים סיפרה אשתו של יוסל'ה, הינדה קוז'ושניק (גבאי), כי הוא הצטער מאוד על כך.

משלחת נוספת יצאה לגטו, והיא כללה את יוסל'ה סגל, קופרשמידט ופרטיזן רוסי בשם מוסטפה. נראה היה כי המשלחת נלכדה שם במצוד שערכו הגרמנים ב-2 בנובמבר 1942. עברו חמישה ימים והמשלחת לא חזרה, ואז הפרטיזנים החלו להאשים את היהודים במות חברם. הם הקיפו את היהודים ודרשו מהם את נשקם. המפקד דרש כי דרוג ומשה פלוט (לימים פלטיאלי) ילכו עם הפרטיזנים, ושאר היהודים יישארו במקום. נראה כי היהודים עזבו בחשאי והתפזרו ביחידות שונות. רובם הצטרפו כנראה לחטיבה הפינסקאית בפיקודו של קומרוב.

לאחר כמה ימים של תנועה ביערות פגשה קבוצת הפרטיזנים של דרוג ופלוט בשלושה צנחנים שנשלחו ממוסקבה. בין הצנחנים היה יהודי ממוסקבה ושמו סשקה ברקוביץ'. הקבוצה גדלה ודרוג פעל במחלקת הסיור. לאחר זמן מה נקלע סשקה לקרב יחד עם צנחן נוסף ועם פרטיזן. הכוח שהם נלחמו נגדו מנה כ-15 שוטרים אוקראינים. סשקה הרג כמה מהם ועמד בסכנת נפילה בשבי; הוא שם קץ לחייו בכדור האחרון ששמר לעצמו.

למרות האיסור שהטילו ה"סובורובצים" (רְאוּ לעיל), קבוצות יהודים מקאמין-ק המשיכו לשוטט באזור. הופעתה באזור של אוגדת פיודורוב הקלה על מצוקתם. כמה עשרות יהודים - ביניהם פנחס אורמלנד - חיו בביטחון יחסי הודות לנוכחותה של יחידת פרטיזנים סובייטית בקרבת מקום. במידת מה נעזרו היהודים במפקד יחידת היערנים הפולנית יוסף קרפוס, יהודי מלובומל. רחל וינוקור התקבלה על ידי אחת מיחידות פיודורוב. רוב היהודים שנמלטו מן הגטו שוטטו בקבוצות במשך זמן ממושך וניצלו בנס. ביערות נוויר נמצאו כמאה יהודים; רבים קפאו ומתו שם. ווליניץ ברח מהגטו עם רובה וחמישה כדורים. בזכותו של הרובה האחד נתקיימה קבוצה של יהודים .

פרטיזנים שלטו לא רק ביערות, אלא גם בשטחים כפריים מאוכלסים. כארבעים קילומטרים מיער ווטלה עברה תעלה שכונתה "התעלה המלכותית". בצדה האחד של התעלה השתרע השטח שבשליטת הפרטיזנים, ובצדה השני שלטו הגרמנים. לאורך התעלה הציבו הפרטיזנים שומרים, ותפקידם היה להודיע על כל ניסיון של הגרמנים לחצות את התעלה ולהיכנס לשטח הפרטיזנים .