עדויות אחרות

הינדה קוז'ושניק (לבית גבאי)

עם הכיבוש הגרמני החלו הצרות. אני עבדתי בארטל [בית-מלאכה] של תופרות. עבדנו עבור האוכלוסייה המקומית, ובתמורה קיבלנו מזון. הייתי שמה את האוכל בתוך השרוולים כדי להביא אותו למקום שגרנו בו. גם יוסף עבד בעבודות שונות בהתאם לסידור העבודה של היודנראט. ב-22 באוגוסט 1941 הגיעה לעיירה קבוצת איינזצגרופן והחלה לעצור גברים בני 16 עד 60. נאמר להם כי יילקחו לעבודה. הגרמנים עצרו כמאה גברים, וביניהם היו אחי ישראל ודוֹדי מרדכי. למחרת הם הוצאו מהעיירה ונרצחו בחורשה, מרחק של כחמישה קילומטרים מהעיירה. ישבנו עליהם שבעה. אִמי חלמה כי אבי אמר לה: "אני שוכב בשורה העשירית, למעלה." היא הלכה לחפש אותו.

עם הקמת הגטו ב-1 ביוני 1942 נאלצנו לעזוב את מקום המגורים שלנו. ב-10 באוגוסט 1942 בוצעה "האקציה הגדולה", אקציה שנרצחו בה כ-2400 אנשים. בני משפחתי נשארו בחיים בזכות תעודות (שיינים) שקיבלו בשטח. אני הייתי תחת שם משפחה אחר - סגל. קראו בשמה של חברה שלי שידעתי כי היא התחבאה בגטו; יצאתי, חטפתי את התעודה והצלחתי לעבור לצד השני - הצד שהיו בו אלו שהושארו בחיים. חזרנו לגטו מצומצם בשטחו, שטח שביתנו כבר לא נכלל בו. המשפחה עברה לגור בבית בעלי. כל משפחתו של יוסף בעלי נרצחה באותה האקציה. המשכנו לעבוד כמקודם.