עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

ראש השנה תש"ג ממשמש ובא

עובדים. כל אחד במקומו. בעבודה מתחיל מצב רוחנו אט אט להשתחרר וכשנרגענו מתחילים גם קצת לשוחח ונושא השיחה – השנה החדשה העומדת על הסף – שנת תש"ג, שראשי תיבותיה כה מבטיחים, "תהיה שנת גאולה!". החלטנו בראש–השנה שיבוא לא לעבוד. יהודי הסביבה שעבדו עמנו חששו, שאם לא יעבדו לא יקבלו את מנותיהם – המאה גרם (היו אלה יהודים מפניבנו, דריוואק ועוד מקומות). הרגעתי אותם והבטחתי להם שאדאג להם ויהיה להם מה לאכול. ובלכתנו הביתה פיזרתי את העשרים ושמונה איש מהסביבה בין יהודינו והנותרים לקחתי אליי והתחלקתי עמם במה שהיה לי.

עצם הדבר שהצלחנו לחוג את ראש השנה ראינו כאות לטובה. אבל תקוותינו התבדו. השנה החדשה באה – והגאולה מאתנו והלאה. מצבנו הורע מיום ליום. צעירים אחדים הלכו היערה. גם אבא קלורמן, בנו של דוד קלורמן הלך ושלח לו מכתב בידי איכר ובו הבטיח לו שבקרוב יבוא לקחת את משפחתו. דוד קלורמן הציע לי גם כן ללכת איתו יחד עם אשתי ועם שני בני אחיותיי.

Category: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד