עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

יום ראשון 16.8.42

עובדים כרגיל במגרש הבנייה. חסרות ידיים לעבודה. העבודה הייתה אז רבה ופועלים יהודים היו מעטים. הגרמנים נאלצו להביא כוח עבודה מהכפרים. גם לסדנאות ולבתי המלאכה השונים בעיר הובאו צעירים (שקצים) אוקראינים ופולנים ולימדום מקצועות שונים. 630 היהודים שנשארו לא יכלו לענות על כל הצרכים הרבים ששוק העבודה אז דרש.

ודווקא כשחסרו יהודים לעבודה נאלץ היודנראט מדי יום לשלוח גם כשלושים יהודים לחצי הגטו "המטוהר מיהודים" למיין את הבגדים והחפצים של היהודים שנהרגו. היו יהודים שהתנדבו לעבודה לא סימפטית זו מתוך תקווה שיוכלו להציל משהו מהרכוש היהודי או שימצאו חפצים ואולי גם מצרכי אוכל או כסף בהם יוכלו להחיות את נפשם.

אכן צדקו המתנדבים האלה. הם הצליחו להביא חלק ניכר מהרכוש היהודי למחצית הגטו שבו חיו עדיין יהודים. וכמו שקודם התנגדתי למעשה הזה של היהודים והטפתי מוסר, נוכחתי לדעת שלא היה מנוס מהמעשה הזה. אומנם אני בעצמי לא התנדבתי אף פעם לתפקיד זה, ולא רציתי ליהנות מרכוש הנרצחים, אבל הבנתי לרוחם של אלה שכך נהגו.

Category: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד