עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

יום שלישי 11 באוגוסט. סיפורו של עד ראייה

כשהפציע השחר, חדר לבקתתנו קצת אור מהארובות. פתחנו קצת את הדלת לנשום אוויר ולאור הדל שחדר אלינו ראיתי את השינוי הפתאומי המזעזע שחל באישתי. בן לילה הזקינה ושערותיה הלבינו. לבסוף הורשינו לצאת החוצה. הועמדנו במסדר לבדיקת האישורים. בבקתה השנייה היה בן אחותי יוקל, בן הארבע עשרה. הוא היה עד אותנטי למה שקרה לנידונים למוות, ובנס נשאר בחיים. סיפורו כה זעזעני שעד היום אני זוכר מילה במילה מה שאמר לי.

הוא שכב ערום, כי הרי היה בין הנידונים למוות. פתאום ניגש אליו השטבסלייטר [ראש המטה] ושאלו למקום עבודתו. וכשענהו שהוא עובד ב"בטון", החליט להשאירו בחיים, כי טרם נסתיימה בניית חווילתו. הוא ציווה עליו לצאת מהבור ולגשת לערמת הבגדים, שנערמה בקרבת הכביש, אותו חצו ההולכים למוות בפעם האחרונה בחייהם, ולקחת משם איזו כסות ואחרי כן הכניסו לבקתת הניצולים.

בשמעי את דבריו אמרתי לבתיה: "רואה את, יקירתי, הודות לך נשאר יוקל בחיים. הנזכרת את, שהלכת בזמנו לקולש ורשמת אותו לבניין. ואולי גם יענק'לה חי אצל הפולנייה?".

ואני משתדל לפזר את מחשבותיה הנוגות ולהעסיק אותה בדיבורים ולנסוך בה קצת רוח חיים ולהציג לפניה מטרה מסוימת: "הנה נשארו יוקל ואולי גם יענק'לה – ועל כן יש להתחזק ולחיות – ויהא אפילו למענם". ואני ממשיך: "הנסים שקרו ליוקל שיצא בשלום מגוב האריות וקודם כשהפסיק לעבוד אצל חוודור (כל אלה שעבדו אצלו נהרגו), והתחיל הודות לך לעבוד אצל קולש – כל הדברים האלה מראים לנו בעליל שעכשיו יש לנו תקווה, שמישהו ממשפחתנו יישאר בחיים. משפחתנו לא תיכרת חס וחלילה ויהיה לה המשך." אשתי, שעדיין הייתה מוכת הלם, האזינה לדבריי ולא הגיבה עליהם אפילו במילה אחת. ואף על פי כן הרגשתי, שדבריי עזרו לה להתגבר במקצת על מצבה הקשה.

בינתיים נתגלו עוד 29 יהודים, שלא היו להם אישורים נכונים. אבל משום מה לא נגעו בהם לרעה. אומנם הם רוכזו בצד, אבל לא הומתו ואחרי כן צורפו אלינו, לבעלי האישורים הטובים. אבי לא נהרג ביחד עם כולם. ציוו עליו להתפשט, והוא סירב לבצע את הפקודה. הוא התעטף ב"קיטל" הלבן ובטליתו. כמו כן שפך "עפר הארץ" שלקח איתו בשקיק, וכל הזמן שמר עליו כעל אוצר יקר. הוא רצה לטעום ברגעיו האחרונים לחייו מטעמה של ארץ ישראל. הקומיסאר התרגז על היהודי החצוף והמרדן, חטף קרש והכה על ראשו. מיד צנח ונשמתו יצאה בטהרה. ב"אקציה" זו איבדה משפחתנו תשע נפשות יקרות: אבי, שני ילדינו, אחותי אסתר ושני ילדיה, ואחותי חיה ושני ילדיה.

Category: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד