עדויות מספרו של פנחס אורמלנד

רצח בלילות

באחד הלילות הגיע הגביטסקומיסאר לגטו. בידו האחת החזיק פנס-כיס ובשנייה אקדח שלוף ולא הפסיק לצרוח: "לנדא, יודנראט!". אחרי–כן נכנס לביתו של ברוך יוסי הסנדלר והוציא משם את סנדר לנדא עם אשתו ושני ילדיו. אשתו עם ילד אחד על גבה הצליחה לחמוק בחשכת הלילה והתחבאה בביתו של פייבל סגל, וסנדר עם בנו מובלים על ידי העריץ. הקומיסאר העמידם על יד כתלי השטיבל הסטיפנאי וירה בהם.

סנדר ובנו נפלו. הרוצח לא הסתפק במעשהו זה ונכנס שוב לביתו של סנדר לתור אחרי קורבנות חדשים. הוא מצא שני צעירים (לא מבני העיר, אלא מהסביבה) ירה בהם ואחרי כן פגע במשה באיון, חתנו של אברהמצ'י ובצעקות פראיות "יודנראט, מאליק!", התקרב לביתי והתחיל לדפוק בכוח בדלת. ביתי היה מלא אנשים. פחד מוות אחז את כולנו. מרוב בהלה היינו כמשותקים ואף אחד לא קם ולא זז לפתוח את הדלת. היחידה הייתה אשתי שלא איבדה את עשתונותיה. היא ירדה ממיטתה, ניגשה לדלת ופתחה ומיד חזרה למיטתה. הקומיסאר המשתולל פרץ פנימה באקדחו השלוף ובפנסו המאיר, זרק מבטים חטופים ופראיים במיטות, כאילו רצה להיווכח אם מישהו אינו נעדר, נכנס לחדרים, ויצא כלעומת שבא בפקדו עלינו לנעול את הדלת אחריו.

ואני המשכתי להביט מבעד לחלון ועקבתי אחרי החיה הטורפת בדמות אדם. הוא נכנס שוב לביתו של לנדא והוציא משם אישה וילד קטן. את הילד הרג מיד ואת האישה פצע פצע קל. האישה, בראותה את בנה מתבוסס בדמו, פנתה אל התליין בתחנונים שישים קץ לחייה, כי בלעדי הילד למה לה חיים. הרשע לא שעה לתחנוניה, עזבה לנפשה נאנחת ומתפתלת בכאביה. ועדיין לא שבע רעבונו לטרף. תפס יהודים אחדים נוספים והרגם, ורק אחרי קציר דמים זה עזב את הגטו. והנה הגיע שוטר אוקראיני, ובראותו את האישה הפצועה, הצורחת מכאביה, עשה עמה "חסד" וירה בה.

השעות חלפו ואני עדיין עוקב אחרי המתרחש בחוץ מבעד לחלון. אם כי הרוצח הלך, עדיין לא הייתי בטוח אם עוד מעט לא יחזור. בבית שררה דממת מוות. גם הילדים הקטנים שתקו. הם הבינו יפה שאסור לצעוק ואפילו לבכות. ומה השתוממתי בראותי לפתע את סנדר ואת בנו הירויים קמים והולכים לביתם. ובינתיים הגיע הבוקר והלכנו לעבודה. פשר העניין עם סנדר ובנו הוחוור לי אחרי כן. ממש נס קרה להם. בשעה שהקומיסאר השיכור כיוון עליהם את אקדחו, הפיל סנדר את עצמו וסחב אחריו גם את בנו, וכך ניצלו שניהם מהכדורים הקטלניים.

אחרי ה"אקציה" ב–10.8.42 עזב סנדר לנדא את הגטו וישב בדרווק, בכפר מולדתו. מדי פעם היה בא לגטו. משפחתו ישבה גם כן במחבוא בכפר. לעבודה לא היה צריך להופיע, כי הרי נמצא ברשימת המתים שקרויזה הרגם. סנדר לנדא היה אדם טוב, חרוץ, נוח לבריות ואהב לעזור לכל נצרך. אשתו וילדיו נהרגו ביערות.

Category: עדויות מספרו של פנחס אורמלנד