יישובים במרחב

גלושא זוטא (לישקע) Hlusza Mala

כפר הנמצא במרחק של כ-22 קילומטרים מצפון לקאמין-ק. בראשית המאה ה-20 התגוררו בו 869 תושבים ב-88 בתים. ב-1920 פעלו כאן כנופיות של בלחובצים, וחברי הכנופיות רצחו 11 יהודים. ב-1921 היו במקום 135 יהודים (בכפר ובמושבה); בין שתי מלחמות העולם התגוררו במקום כ-40 משפחות יהודיות. היהודים עסקו בעיקר במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה. כמה משפחות התפרנסו מחקלאות.

רוב תושבי הכפר היו אוקראינים ומיעוטם פולנים, גרמנים ויהודים. הגרמנים והפולנים התגוררו לחוד והיו בעלי אחוזות. בתי היהודים הוקמו על אדמה שנקנתה בכסף רב מבעל האחוזה מיכאלובסקי, וגבלו מצד אחד בכפר האוקראיני ומצד שני במושבה הגרמנית-פולנית. בתי היהודים הוקמו זה ליד זה ויצרו עיירה יהודית בזעיר אנפין. המשפחות התחתנו זו עם זו, ויהודי גלושא זוטא היו משפחה גדולה אחת. בדרך כלל עסקו ראשי המשפחות במסחר. חלקם נעדרו מבתיהם בכל ימות השבוע וחזרו רק בשבת. פרט להתנפלויות של כנופיות קוזאקים הם סבלו גם משודדים וגנבים, ולכן לא אחת חלמו לעבור לעיר שיש בה קהילה יהודית גדולה.

בכפר היו שני בתי-כנסת. הילדים למדו אצל מלמדים שגרו אצל משפחות, וגם מקום ההוראה לא היה קבוע. בנוסף לכך ביקרו הילדים בבתי-ספר פולניים על פי דרישת השלטונות. לעתים הביאו יהודי הכפר לבתיהם בחורי ישיבה, והללו לימדו את בניהם גמרא. בתחילת שנות העשרים נפתחו בכפר כמה כיתות של בית-ספר עברי, אך הן נסגרו ב-1928 מפאת חוסר אמצעים. במקום לא היה בית-ספר תיכון, ועל הרוצים להמשיך ללמוד היה לנסוע לקובל ולערים אחרות. חלק מבני הנוער יצאו ללמוד בישיבות .

פעילות הסניף של תנועת 'החלוץ' בגלושא זוטא כללה פגישות וטיולים. לעתים נסעו לקאמין-ק, ולעתים באו בני קאמין-ק לביקור בגלושא זוטא. בחורף ערכו נשפים וטיולים בעגלות חורף. רבים מיהודי הכפר רצו לעלות לארץ-ישראל, אולם ממשלת פולין הערימה קשיים בדרכם ולא אפשרה להם להוציא כספים מפולין .

ב-1939 נודע כי הגרמנים התקרבו לבריסק, ואז החליטו יהודי הכפר לבקש מהמשטרה נשק להגנה עצמית. אולם הם לא נענו. הידיעה כי הרוסים הגיעו לקובל וכי הם צפויים להגיע בתוך ימים ספורים לגלושא זוטא - עודדה את היהודים. הצבא האדום התקבל בשמחה על ידי תושבי הכפר, אולם האכזבה תפסה במהירות את מקום השמחה. הרוסים החרימו את נכסי העשירים ואת אחוזותיהם.

ב-1941 פרצה המלחמה בין גרמניה לבין ברית-המועצות. הצעירים גויסו לצבא הסובייטי. קודם לכן כבר גויס חלק גדול מהצעירים לצבא הפולני, ולכן נותרו בכפר זקנים ונשים בלבד. כמה מהמגויסים נפלו בשבי הגרמני, ואף נוצר קשר מכתבים עִמם בשנים 1940–1941; ב-1942 הם נרצחו עם שאר השבויים היהודים מפולין במיידנק. עם עזיבת הצבא האדום את האזור גברו מעשי הרצח והשוד של האוקראינים. רווחו שמועות כי הנאצים ריכזו את היהודים בגטאות והרגו רבים מהם. אחדים מבני המקום הציעו לברוח ליערות, אולם ההצעה נדחתה כי חששו לגורל הזקנים והילדים בתנאי היער.

במארס 1942 נרצחו ונקברו בקבר אחים כ-25 יהודים מהכפר מכיוון שלא התייצבו לעבודת כפייה. הדבר קרה סמוך לחג הפורים, תש"ב (1942). ב-1994 הועברו עצמותיהם לבית העלמין שבקאמין-ק. לאחר הרצח הראשון ידעו כבר היהודים כי כל אחד מהם עלול להיות הקרבן הבא. בינתיים כבר ניתנה פקודה לארוז את החפצים ולעבור לגטו בקאמין-ק. לאחר פסח תש"ב (1942) הועברו יהודי המקום לגטו בקאמין-ק, ונספו שם (כ-35 משפחות) בשתי האקציות: ב-10 באוגוסט וב-2 בנובמבר 1942.