פנחס אורמלנד - קטעים מספרו

"כי מפני הרעה נאסף הצדיק"

ושוב חלפה שנה והגיעו הימים הנוראים. הפעם, לצערנו הרב, לא היו מורגשים כ"ימים נוראים" במובנם המסורתי. מספר המתפללים בבתי הכנסת לא היה רב. רוב האנשים היו בעבודה. הרב משה מרדכי פרלין היה מדוכא מאוד ואמר: "על זאת בוכייה נפשי!" ביום הכיפורים גדל קצת מספר המתפללים, אבל עדיין רחוק היה מלהגיע למחצית המתפללים בשנים כתקנן. המצב הזה הכאיב לרב מאוד. הוא התעניין בכל מה שנעשה סביבו, והיה אסיר תודה לי שאני מספר לו על הכל. הוא רצה לדעת אפילו פרטים בלתי חשובים בעיניי. הרב אמר שעליו לדעת, בין שהם דברים שהיהודים עושים אותם ובין שהם דברים שהגויים עושים אותם, בין אם הם טובים ובין אם הם רעים. הרב גר אז בביתו של יעקב זלצר, שכני. עזרתי לרב בהקמת הסוכה, אבל הוא היה במצב רוח של דיכאון ועצב. הוא אמר לי, שמסופק הוא אם יזכה ליהנות מהסוכה. אומנם זכה הרב לקיים מצוות ישיבה בסוכה, אבל מיד אחרי החג נפל למשכב, ומחוליו זה הוא כבר לא קם. ביקרתיו לעיתים תכופות, התאמצתי לעודדו. אמרתי לו, שלעת כזאת בתור מנהיג העדה הדתית עליו להתחזק למען צאן מרעיתו, והוא ענני חלשות :"אתה צעיר הנך, תעבור אי"ה [אם ירצה השם] הכל בשלום. דע לך שסופה עומדת להתחולל, אבל אני כבר את תפקידי מילאתי. אני הולך ומסיים את חיי." בכ"ב במר חשוון תש"א, פרשת "חיי שרה" בליל שבת קודש שעה 11:30 נפטר הרב. הידיעה על פטירתו נפוצה מהר בעיר ובסביבה. מותו פגע בנו קשות. ההלוויה נערכה ביום ראשון. כל יהודי העיר ורבים מהאזור ליווהו למנוחת עולמים. גם גויים השתתפו בה, וביניהם הד"ר ווילגוצקי, שהיה מידידיו של הרב. ההלוויה יצאה מהשטיבל של חסידי טריסק, דרך של שני קילומטרים, עד שהגיעה לבית הקברות. סיפרתי על שיחותיי עם הרב ועל חזותו הקשה ומותו מעיד על נכונות דבריו ככתוב "כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיהו פרק נ"ז פסוק א').