עדויות שונות

פישל לייזרוק ז"ל

 

פישל לייזרוק
פישל לייזרוק
בט"ו בשבט תרע"ב (1912) נולדתי בעיירה ליבישיי (לוביישוב בפולנית), עיירה הנמצאת במרחק של כחמישים קילומטרים מקאמין-ק. אבי קנה יער על יד קאמין-ק. בזמן מלחמת העולם הראשונה, בין 1914 ל-1918, עברנו מליבישיי לקאמין-ק. ב-1920 ערכו האוקראינים פוגרום ביהודי קאמין-ק ורצחו הרבה אנשים. בליבישיי היו גם קרובי משפחה שלנו. היה לי דוד ושמו יעקב לייב (אריה) לייזרוק. שם אשתו היה מני. לאחד הקרובים היה בן ושמו פישל לייזרוק, ושמו של בן אחר היה אהרן לייזרוק.

 

 

המשפחה הקרובה כללה את אבי, אִמי, ארבעה בנים וארבע בנות. מ-1918 ואילך גרנו בקאמין-ק. בעיירה היה בית-ספר עממי ושמו 'התחייה', ובו למדו בשפה העברית. בין המורים היו רוזנברג ושרבט. למדנו את כל המקצועות בעברית ובפולנית. לאחר סיום לימודינו בבית הספר דיברנו עברית, כתבנו עברית והיינו קשורים לארץ-ישראל. חלק מבני הנוער בעיירה הלכו לתנועת הנוער 'החלוץ', ואני גם הייתי בהכשרה. רציתי לנסוע לארץ-ישראל. הייתי צריך לעלות לארץ ב-1930 או 1931, אך הדבר נמנע ממני כי גויסתי לצבא הפולני. שֵירתי בצבא 19 חודשים והוכשרתי לתפקיד תותחן.

הרב והדיין בקאמין-ק היה פרלין. הוא היה נשוי, והייתה לו בת ושמה צירל. על פי המנהג קנו ממנו נרות ושמרים לאפיית חלות, וזו הייתה הפרנסה שלהם.

היהודים החזיקו חנויות בבעלותם. לגיסי, קויפמן, הייתה במרכז העיר חנות ברזל, בדומה לחנות של משפחת פרצ'יק. היהודים נסעו לכפרים ודאגו לפרנסה. בית הכנסת "הגדול" נשרף ב-1927. בעיירה היו בית הכנסת "טריסקר שטיבל" ובית הכנסת "סטפינר שטיבל" שמשפחתי התפללה בו; דוד קלורמן היה הגבאי בסטפינר שטיבל. היה לנו מפעל של לבֵנים, ואנחנו עזרנו לבנות בתים. במרחק של שישה קילומטרים מהעיירה היה יער שהיה שייך לנו, וכן היה בבעלותנו בית מטבחיים. משפחתי הייתה עשירה, ואף הייתה תכנית לשלוח אותי לארץ-ישראל כדי שאקנה פרדסים. אולם המלחמה פרצה והתכנית השתבשה.

החבר הכי טוב שלי היה זאב פרוז'נסקי. חבר אחר היה מנדל פלוס; הוא ברח מהגטו ורצחו אותו ביער. אחרים הזכורים לי - סטולר ברוך ואייזנברג אבא, אייזנברג לייבל. ביום שלישי בכל שבוע נערך יריד. גויים מהסביבה באו לעיירה, קנו ומכרו. מזה חיו היהודים. מחוץ לעיירה נמצאו צוענים. בין הנרצחים על ידי הנאצים היו צוענים מהסביבה; הם נמצאים בקבר אחים יחד עם היהודים. היה לי חבר טוב, לֶמָה קלורמן. הוא נפל במלחמת העצמאות בקיבוץ נגבה. לֶמָה היה הבן של יעקב יצחק קלורמן, הלוא הוא האח של דוד קלורמן.

אבא שלי לא עבד בזמן האחרון, אבל עשה גמילות חסדים. בכפר יזרקה היה יהודי שנסע עם סוס ממקום למקום, והסוס נפטר. זאת הייתה פרנסתו. הוא ביקש מאבי עזרה. אבי נתן לו כסף ואמר לו: "כשיהיה לך תחזיר לי," והאיש קנה סוס. ההורים של אִמי באו לארץ-ישראל ב-1914, בתחילת מלחמת העולם הראשונה. הם חיו בירושלים עוד 18 שנה, ואחרי פטירתם נקברו בהר הזיתים בירושלים. אני מצאתי את קבריהם ליד מלון 'אינטרקונטיננטל' בהר הזיתים; לקחתי את הילדים והראיתי להם את הקברים של סבא וסבתא שלי מצד אימא. בביתנו הייתה 'קופסת קרן קיימת', ובכל יום שישי - לפני הדלקת הנרות - אִמי שמה תרומה בקופסה. בדרך כלל היו אנשי העיירה קשורים לארץ. תנועות הנוער בעיירה היו: 'השומר הצעיר', 'החלוץ', 'בית"ר', 'המזרחי' וה'בונד'. זכור לי זרובבל, סופר באידיש, איש ה'בונד'. ראש העיירה היה זפרן שבתאי.

עם תחילת המלחמה ב-1939 גויסתי והשתתפתי בקרב בחזית לודמיר, ליד הנהר בוג. שם היינו במשך שבועיים. כאשר פולין חולקה והרוסים באו לעיירה, חזרתי לביתי.