העיירה בבניינה - מן הזריחה עד השקיעה

מלחמת העולם הראשונה

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גויסו אנשי העיירה לצבא הרוסי. קאמין-ק נתמלאה בפליטים, כאלה שברחו מדרום ווהלין שבאזור הגבול עם אוסטריה. בספטמבר 1915 החל הצבא הרוסי לסגת, וגדודי הקוזאקים שהיו במאסף שדדו, הרסו והעלו באש יישובים רבים.

הצבא האוסטרי נכנס לעיירה, והוא העביר את השלטון לידי הצבא הגרמני. החזית הרוסית-גרמנית נעצרה בקרבת קאמין-ק, והיא נשארה שם עד לאחר מהפכת פברואר 1917 והשתלטות הגרמנים על אוקראינה. היהודים חזרו ושיקמו את העיירה. הגרמנים החלו בסלילת מסילת ברזל צרה עבור רכבות להובלת עצים מהיער, ברזל, מלט וכל שאר החומרים הנחוצים לבניית מוצבים על הנהר סטוחוד, צפונית מזרחית לקאמין-ק לכיוון לוביישוב-פינסק. הם ניצלו את התושבים לעבודת כפייה. מכיוון שהעיירה הייתה קרובה לחזית, הם גירשו ממנה את מרבית התושבים למקומות אחרים ותפסו את הבתים הטובים עבור עצמם. בעיירה שרר עוצר. עקב המחסור והתנאים הקשים ביותר סבלו היהודים ממגפות שונות, ובהן מגפת טיפוס ב-1918.

בסוף 1918 כבשו הפולנים את לבוב, ובמאי 1919 כבר הייתה כל גליציה המזרחית בידיים פולניות. בהמשך הובס הצבא הרוסי הלבן, והצבא האדום השתלט על האזור.