הבריחה מהגטאות הייתה כרוכה במאבקים נפשיים קשים. ילדים לא רצו לעזוב את הוריהם, והורים לא יכלו לנטוש את ילדיהם ולברוח כדי להציל את חייהם. באסונות שפקדו את הגטו מצא היחיד את מפלטו במשפחה; אובדן הורים וילדים גרם להידוק הקשרים בין השורדים. מי שעודד את ילדיו לברוח לא יכול היה לעזוב את ילדיו האחרים או את בן הזוג; על הבורחים, אנשי המחתרת, היה להתמודד עם אותם הקשיים בעת שהם נאלצו לעזוב את משפחותיהם.
הקושי הרגשי לעזוב את המשפחה במצוקתה בא לידי ביטוי בסיפורו של דב עמית (דרוג). המחתרת בקאמין-ק הטילה על מוטל סטריר – בעל המראה הארי, הידע באוקראינית והכרת הסביבה - לצאת מהגטו יחד עם דב דרוג. דרוג הגיע לביתו של סטריר בחצות הליל כדי לברוח אתו. כך הוא תיאר את ייסוריו של סטריר:
"...בחצות דפקתי חרש על דלתו של סטריר, כשעל גבי ילקוט-שדה עם מזון ובאחד ממגפיי אקדח קטן. הוא תבע סיסמה ואני עניתי. אז פתח את הדלת. שאלתי אם הוא מוכן. כן - ענה - עלי רק להיפרד מן המשפחה (היו לו אישה ושני ילדים). לפתע הבריק ברק ותוך דקות התחיל לרדת גשם שוטף. מקול הרעם שנתגלגל התעוררו הילדים והתחילו לבכות, וכן גם אשתו. ניגשתי אליו ואמרתי, שעכשיו הזמן הטוב ביותר להסתלק מן הגטו, הואיל והגשם והרעמים יחפו עלינו ולא ירגישו בנו כלל. הוא ישב, הסתכל בי במבט בוהה, מבלי לענות דבר. אחר כך פנו עיניו הצידה והסתכלו בתמונת המשפחה שהייתה תלויה בחדר. הבינותי ששכנוע לא יעזור הפעם. קמתי ויצאתי את ביתו..." .
היהודי, כמאמרו של שלום חולבסקי, לא היה "בן-בית" בתוך היער, למעט יערנים, סוחרי עצים ורוכלים נודדים. היהודי גם לא נתן את אמונו באוכלוסייה הכפרית הסמוכה ליערות, אוכלוסייה שהוא היה מוכרח לבקש את חסדה. במשך הזמן הגיעו לגטאות שמועות על רציחות ומעשי שוד, ואלו ריפו את הידיים עוד יותר. בני משפחות אמידות בקאמין-ק (כמו למשל משפחות לייזרוק, קלורמן וברנהולץ), משפחות בעלות מנסרות לעץ וטחנות קמח באזור, יכלו להישען בעת צרה על הקשרים בין משפחתם לבין "גויים"; לעתים אלו סיפקו מקום מפלט - בתשלום או בלעדיו - ליהודים שהכירו מזה שנים רבות. אולם לעתים הכזיבו גם קשרים אלה, ו"המיטיבים" הסגירו את בני חסותם למשטרה האוקראינית ולגרמנים.
מרבית היהודים שברחו מן הגטאות בביילורוסיה, אוקראינה וליטא לא זכו להגיע ליום השחרור והיציאה מהיערות. רובם נפלו זמן קצר לאחר בריחתם, בטרם מצאו מקלט במחנות המשפחה או ביחידות הלוחמות. הגרמנים, המשטרה, הפרטיזנים הפולנים והאוקראינים הפאשיסטים רצחו את רוב הנמלטים. יעקב צביבל סיפר על שתי נשים יהודיות שביקשו הצלה ממכר אוקראיני שלהן. האיש ידע כי יש להן כסף, יצא אִתן ליער, רצח אותן ולקח את כספן . אולם היו מקרים מעטים ובהם "גויים" גילו גדלות נפש, סיכנו את חייהם ואף הקריבו אותם כדי להציל יהודים. מי שסייע ליהודים ונתפס - שילם בחייו.
ככל הידוע התארגנו בקאמין-ק שלוש קבוצות עיקריות של נמלטים אל היערות (רְאוּ בפירוט שלהלן). קבוצות אלו סבלו מקשיים בהשגת נשק ומהתנכלויות של כנופיות וקבוצות פרטיזניות פרועות אשר שדדו ורצחו את היהודים שהסתתרו ביערות . טרגי ביותר היה גורלם של יהודי קאמין-ק שנמלטו ליערות עם חיסולו הסופי של הגטו; רבים מהם נהרגו בדרכים ובכפרי הסביבה בידי האיכרים והמשטרה האוקראינית. ככל הנראה נמצאו ברשותה של אחת הקבוצות כמה רובים ואקדחים, כאלה שנאספו עוד בזמן השהות בגטו. קבוצה זו שמרה על ריכוז של עשרות יהודים שהתחבאו ביערות באזור נוויר, והיוו מעין מחנה משפחתי. באחד הימים הופיעו כעשרים וחמישה פרטיזנים שכינו את עצמם "סובורובצים", השתלטו על המחנה ותבעו לעצמם את מעט הנשק שהיה בידי היהודים. בהתנגשות הזו נפלו המפקדים בפועל של המחנה: סטריר, טויזנר וקופרשמידט. המחנה פוזר וה"סובורובצים" אסרו על היהודים להסתובב במרחק של מאה קילומטרים מהמקום. כנופייה פראית זו התנפלה על יהודים בודדים ועל קבוצות יהודים, שדדה מהם את מיטלטליהם המעטים שהצליחו להוציא מהגטו - ובכלל זה נעליים ובגדים - ואחר כך רצחה אותם. באחד המקרים רצחו הפרטיזנים 18 בחורים יהודים ביום אחד.
רציחת המפקדים של המחנה היהודי ביער הייתה מכה אנושה לכוח היהודי הפרטיזני באזור. קבוצות קטנות מהמחנה היהודי שפוזר התקבלו ליחידות פרטיזניות סובייטיות לוחמות. קבוצה של חמישה אנשים, וביניהם שלמה קגנוביץ', נקלטה באוגדת פיודורוב ונטלה חלק בפעולות הקרביות עד לשחרור.
בינואר 1943 הוצנח בוריס ניקולייביץ' באזור קאמין-ק. הוא מונה לקומיסר של אוגדת סובורוב, והמצב באזור השתפר במידה ניכרת. ביולי 1943 הוקמה באזור החטיבה הפרטיזנית הפינסקאית, והיחס כלפי היהודים השתנה לטובה. אולם עד אז נהרגו רוב היהודים שמילטו את חייהם מגטו קאמין-ק. יחד עם מספר יהודים שניצלו הצליחו הפרטיזנים מלך כץ ודב עמית (דרוג) לחשוף אחרי השחרור את מעשי הרצח. כתוצאה ממאמציהם באו על עונשם כמה מן הפרטיזנים האנטישמים .